צ'כיה פלוס: לגלות את דרום מוראביה המרהיבה ולהתאהב בברנו היפה

"ישנה מוראביה – אך אין מוראבים. ישנם מוראבים – אבל אין מוראביה". את המשפט הזה כתב יאן סקאצל – אחד המשוררים הצ'כים הידועים ביותר של המאה ה- 20, ששיריו קשורים קשר הדוק למסורות ולאופי האזור בו התגורר, דרום מוראביה – סמוך למותו בשנת 1989 בעיר ברנו, בירת דרום מוראביה.

בימי הביניים הייתה מוראביה לפרקים מדינה עצמאית (מרקיזות מוראביה), לפרקים יחידת משנה אוטונומית בדרגות עצמאות שונות ולבסוף חלק מהקיסרות ההבסבורגית. לאחר פירוק אוסטריה-הונגריה ב-1918 נעשתה חלק מצ'כוסלובקיה, ועם פירוקה ב-1993 נעשתה חלק מן הרפובליקה הצ'כית.

מוראביה היא חבל הארץ המזרחי של צ'כיה. זהו אזור היסטורי, שאין לו מעמד רשמי כלשהו בתוך הרפובליקה הצ'כית. מקורו של השם הוא בנהר המוראבה. עיר הבירה של החבל היא ברנו, העיר השנייה בגודלה בצ'כיה. חלק מהתושבים רואים את זהותם כמוראבים מבחינה לאומית, ושאלת קיומו של לאום מוראבי נפרד עולה לעיתים, אך אין לה מימד פוליטי חריף. אולי מכאן נובע התסכול בדבריו של סקאצל.

מחוז דרום מוראביה נמצא בחלקה הדרום-מערבי של מוראביה ההיסטורית, וגובל באוסטריה מדרום וסלובקיה מדרום-מזרח והוא ידוע בייצור יין, בטבע מגוון עם נופים יפים ואטרקציות תיירותיות מסקרנות. איזור מוראביה הצ'כי עשיר באתרים ייחודים, בתרבות ובנופים ויש בו 6 אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, שמהווים כמחצית מאתרי המורשת בצ'כיה כולה.

מחוז זה פחות מוכר לתיירים בכלל, ובוודאי לישראלים המגיעים לצ'כיה, למרות שהוא טומן בחובו היצע רב ומעניין, ולכן בחרו במשרד התיירות הצ'כי לחשוף את דרום מוראביה לתיירות הישראלית.

העיר ברנו, בירת דרום מוראביה:

עוד לפני שהגעתי אליה, כבר עוררה ברנו (Brno) את סקרנותי, וזאת בגלל הרומן האלמותי "מלחמה ושלום" של לב טולסטוי והקשר שלו עם "קרב אוֹסְטֶרְלִיץ": גנרל קוטוזוב – מפקד הצבא הרוסי, נגד נפוליון בונפרטה – כיוון שב- 1805 התרחש באזור ברנו הקרב המפורסם "קרב אוסטרליץ" המכונה גם כ"קרב שלושת הקיסרים", כשבזמן זה שהה בעיר נפוליאון. וכשהגעתי לברנו – התאהבתי מיד בעיר היפה הזו.

ברנו היא העיר השנייה בגודלה בצ'כיה, אחרי הבירה פראג, והעיר הגדולה בחבל מוראביה. שוכנת במרחק של כ-200 ק"מ מפראג (כ-3 שעות נסיעה) וניתן להגיע אליה ברכבת של כ-4 שעות גם מוינה שבאוסטריה. היא אידיאלית כבסיס לטיולים באזור בסגנון כוכב, וניתן להנות מהאטרקציות המגוונות שבה וכמובן לצאת לאזורים המקיפים אותה שבהם אתרים מרהיבים.

היא נחשבת לעיר צעירה מאחר ומרוכזים בה מספר מוסדות אקדמאיים, שהבולט שבהם הוא אוניברסיטת מסריק שהיא השנייה בגודלה בצ'כיה. למעלה מ-60 אלף סטודנטים לומדים בעיר, מתוך כ- 300000 תושבי העיר, וזה גורם המעורר את הפעילות ואת חיי הלילה של ברנו. לעיר גם היסטוריה ארוכה של מרוצי מכוניות ומשנת 1987 החלה גם לארח מרוצים בינלאומיים כמו מרוצי אופנועי גרנד פרי.

ברנו משקיעה רבות בתרבות ובעיר ישנם מגוון מוזיאונים, גלריות, אתרים היסטוריים מעניינים וגם תיאטראות ופסטיבלים, וכמובן כנסיות וקתדרלות. התרבות וההיסטוריה המוראבית של העיר ניכרת בה ואירועים רבים סובבים סביב עולם תרבותי זה. במהלך השנים האחרונות הפכה ברנו ממרכז תעשייתי למרכז הטכנולוגי של צ'כיה.

בברנו אתרים היסטוריים רבים המרוכזים ברובם במרכז העיר ההיסטורי, ולאחרונה התווסף למרכז העיר גם שעון אסטרונומי מורכב ומעניין. טירת שפילברק (Špilberk) שהוקמה עוד במאה ה-13 והייתה במרוצת השנים לכלא מפחיד, נחשבת כיום לאחד מאתרי התיירות הפופולריים של העיר. אתר היסטורי נוסף וחשוב בעיר היא קתדרלת הקדושים פטרוס ופול שנבנתה במאות ה-14 וה-15 ונמצאת על גבעת פטרוב. קתדרלת סנט תומאס בעיר היא המקום בו ערך הביולוג גרגור מנדל את ניסויו שהובילו לגילוי מדע הגנטיקה.

בעיר נמצאים גם חדרי קבורה תת-קרקעיים עתיקים ומערכת חדרי קבורה זו היא השניה בגודלה באירופה אחרי הקטקומבות של פריז, וזו נמצאת ליד כנסיית סנט ג'יימס. אזור קבורה נוסף נמצא בקריפטת הקפוצינים, שם נמצאות מומיות של נזירים קפוצינים ואנשים חשובים נוספים מתקופה זו. שפע הגולגלות (כולל עם שיניים שלמות) מעורר תחושה שבין שעשוע לזוועתון. אבל אל תוותרו על החוויה. שוק הכרוב (Zelný trh) היא כיכר שבמרכזה פסל ומזרקה וכן מיבנים מעניינים, ומתחתיה נמצא מבוך תת קרקעי שנפתח לקהל הרחב. מקום זה שימש לאיחסון מזון ולמחבוא בזמן מלחמה והמבוך קיים עוד מתקופת ימי הביניים.

אוהבי ארכיטקטורה יכולים להתרשם מוילת Tugendhat, אתר מורשת עולמי של אונסק"ו ואחד המבנים הראשונים להציג ארכיטקטורה מודרנית באירופה. חובבי הטבע העירוני יכולים לבלות בפארק Lužánky, הפארק הצ'כי הציבורי העתיק ביותר בצ'כיה שהוקם עוד במאה ה-18. בנוסף אפשר להסתובב בגני דניס ובפארק טירת שפילברק.

בעיר מגוון מסעדות, בתי קפה ופאבים. מסעדה מיוחדת במינה היא Kohout הנמצאת בקירבת בית האופרה היפה של העיר. התארחנו בערב לסעודת שף בת 6 מנות (אפשר גם לבחור בארוחה בת 4 מנות וכן 8 מנות), שכללה מיני-מנות ייחודיות, כגון מרק מלון עם יוגורט וזרעי שומר, גספצ’ו כרוב סגול ויין עם גלידת חזרת, גלידת בזיליקום מתוקה עם פתיתי שוקולד לבן – בעירוב טעמים של מתוק וחמוץ, כשלכל מנה הוטעם היין הנכון, כולל הסבר על המנה והיין הצמוד אליה. זה בהחלט היה ערב קולינרי ארוך…

ואטרקציה שונה ומפתיעה: ל-Zluty Kopec, מתחם תת-קרקעי עצום ים מערכת צנרת המים של העיר, שנחשב לאחד המקומות ההיסטוריים באיזור שהוקם במאה ה-19 כדי לעמוד בצריכת המים של תושבי העיר שאוכלוסייתה גדלה. הסיור בין הסתעפויות המנהרות החלקלקות, מאד מרשים. בגלל המרחבים והאקוסטיקה. מוקרן כאן בכל שעה עגולה מופע של קרני לייזר בשילוב מוזיקלי. האתר נמצא בלב פארק ירוק ובו שבילי הליכה, ומשקיף ממרומיו על העיר היפה. חוויה שונה ופחות מוכרת לתייר.

הקשר היהודי של ברנו: כבר במאה ה-13 מוזכרת קהילה יהודית פעילה בברנו. בדומה לערים רבות באירופה, היהודים היו מוגבלים למגורים באזור הגטו היהודי והורשו לעסוק רק במקצועות מסויימים. ב-1454 גורשו יהודי העיר ולא הורשו להיכנס בין חומות העיר. רק במחצית המאה ה-19 שבה להיות קהילה יהודית בתחומי העיר לאחר אביב העמים. לפני פרוץ מלחמת העולם והשואה התגוררו בברנו כ-12,000 יהודים. הקהילה היהודית בה חוסלה כמעט לחלוטין. כיום מתגוררים בבירת דרום מוראביה כ-300 יהודים. בעיר בית כנסת וכן שוכן בה בית הקברות היהודי הגדול ביותר במוראביה, עם קברים מהמאה ה-14.

לדניצה-ואלטיצה, פנינת טבע וארכיטקטורה:

לדניצה-ואלטיצה (בצ'כית: Lednicko-valtický areál) הוא אזור גאוגרפי המשתרע על-פני שטח של 283.09 קמ"ר בדרום מוראביה שבצ'כיה, בקרבת הערים ברז'צלב ומיקולוב. האזור הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1996, והוא שוכן בקרבת השמורה הביוספרית פאלאווה, שהוכרזה גם היא כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

שתי הסיבות העיקריות לכך שהוא זכה למעמד זה, הן טירת לדניצה וטירת ואלטיצה, אך יש לא מעט מבנים עתיקים אחרים בסביבתן, וכן את השמורה הביוספרית פאלאווה. באזור לדניצה-ואלטיצה ניתן לראות לא רק סגנונות אדריכלות שונים שמשתלבים זה עם זה, אלא גם מגוון גדול של עצים, מקומיים ולא מקומיים כאחד, שנשתלו מסביב לטירות ולבריכות מים שונות. כל אלו מספקים חוויה פסטורלית ומשובבת עין, בטיול רגלי ארוך ורוגע, באולמות הטירות, בגנים המטופחים ובפארק הירוק המקיף את האגם הרומנטי.

כדאי להקיף את האגם בפארק לדניצה בהליכה מעגלית בת כ- 3 שעות, בהן חולפים על עם שני איים, גשרוני עץ ואפילו ניתן לטפס למרומי מגדל המינרט –  מגדל תצפית בסגנון אוריינטלי, שנבנה עוד במאה ה-18, בגובה 60 מ', עם 300 מדרגות, שממרומיו תצפית יפה על הפארק העצום. וחשוב – המגדל אינו מיסגד!

Lednice Chateau  היא לא "עוד טירה", אלא יצירת אומנות. הכל בנוי בסגנון נאו-גותי מרשים, עם גילופי עץ בכל פינה, נברשות כבדות ומדרגות ספירליות מיוחדות שאין בהן כל מסמר או חיבור מתכתי, כיוון שכל החלקים משולבים זה בזה. הגנים שמסביב לארמון ססגוניים לא פחות מהארמון עצמו. המתחם הוא שילוב של פארק מטופח, אגמים, גשרים ודשא, שאפשר פשוט להתמסר לו וליהנות מהשקט. שייט קצר על נהר דייה שעובר כאן, משלים את החוויה.

רקע היסטורי: באמצע המאה ה-13 עברה לדניצה לשליטתו של בית ליכטנשטיין, שעל שמו קרויה נסיכות ליכטנשטיין המודרנית, ובמאה הבאה עברה גם ואלטיצה לשליטת משפחת המלוכה. היה זה תחילת התהליך שבמסגרתו צברה השושלת את הונה הרב וזכתה למעמד בכיר. בתחילת המאה ה-17 הוכרז קרל הראשון כדוכס ליכטנשטיין. הוא הקים את בית מגוריו הראשי בעיר ואלטיצה, ואת בית הנופש שלו לעונת הקיץ הקים בלדניצה. שתי האחוזות של קרל אוחדו עם אחוזת ברז'צלב, והפכו לאחוזת מגורים אחת ששירתה את שושלת ליכטנשטיין והדגישה את עוצמתה ואת עושרה.

הקַרְסְט, התהום ומערות הנטיפים:  

קַרְסְט הוא תוואי נוף הנוצר כתוצאה מהמסה של סלעים, בדרך כלל מסוג גיר, גבס ודולומיט, על ידי מים. בנוף הקרסטי יש מספר תצורות נוף שחלקן ייחודיות, כגון בולענים, פירים אנכיים, מגדלי קרסט ומערות. ודרום מוראביה התברכה בשפע מהם.

הקרסט המוראבי הינו אזור הקרסט החשוב ביותר במרכז אירופה והוא כולל יותר מ-1000 מערות. האיזור נמצא כחצי שעה נסיעה מצפון לעיר ברנו.   המערה המוכרת והפופולרית היא Punkvevní jeskyně והיא גם הכי מומלצת לביקור מתוך כל המערות באזור. ירידה תלולה ברכבל לכיוון אזור המערות מוביל אותנו לסיור במערת הנטיפים המדהימה, הפּוּנקְווִי. נטיפים וזקיפים, נוגעים לא-נוגעים, אנו מדמים דמויות של בעלי חיים ובני אדם בפיתולי הנטיפים הבוהקים בתאורה מיוחדת. הטיפוס במדרגות אינו קל, אך שווה את המאמץ.

בסוף מסלול מערת הפּוּנקְווִי ניגלית לעינינו תצפית מרהיבה על התהום מצ'וחה Macocha, שהיא העמוקה ביותר במרכז אירופה, העומדת על 138.4 מטרים. ההמשך הוא שייט סירות בנהר התת קרקעי, כשבכל סיבוב אנו מתבקשים לשמור על הראש והזרועות שלא יפגעו מהקירות התלולים המקיפים אותנו וצמודים לסירה. חתיכת חוויה נהדרת.

הליכה ארוכה ארוכה בשמורת הטבע הזו מובילה אותנו למערה נוספת – קטרינסקה. החלל עצום, האקוסטיקה איכותית ולכן גם מקיימים שם מידי פעם קונצרטים. במערה זו התגלה שלד של דוב מערות ענק שנכחד לפני עשרות אלפי שנים. גם כאן נטיפים יפיפיים המעוררים את עולם הדמיון. ולתשומת לב – הטמפרטורה במערות אלה כ- 8 מעלות, וקרררר.

בוסקוביצה, קהילה יהודית שחרבה ומוזיאון פתוח שמור:

העיירה Boskovice משמשת כמוזיאון פתוח לחיי היהודים בתקופות עבר. בוסקוביצה שוכנת במחוז בלנסקו שבדרום מורביה. בעיירה חיים כ-12,000 תושבים והיא שוכנת ברמות דרהנסקה, כ-40 ק"מ צפונית לברנו. בוסקוביצה נוסדה ככל הנראה בסביבות המאה ה-11 וקיבלה מעמד של עיר במאה ה-14. בעבר הייתה בה אחת הקהילות היהודיות הגדולות ביותר במוראביה.

הקהילה היהודית התגוררה ברובע משלה, בו השתמרו מספר בתים, בית כנסת, בית קברות יהודי ושער מקורי אחד. בסיור ברחובות בוסקוביצה, באזור שהיה הרובע היהודי, חולפים על-פני מרכז התרבות-מוזיאון היהודי, המקווה שהתגלה במקרה בשיפוץ בבית פרטי, בית הכנסת הגדול והמהודר, שער מקורי אחד ממנו נכנסו לרובע, ובית הקברות היהודי של בוסקוביצה שנוסד במאה ה-17 נחשב לאחד מגדולים בצ'כיה וזיהינו בו את המצבה של בני הזוג טיכו (ההורים של רופא העיניים הירושלמי המיתולוגי, ד"ר אברהם אלברט טיכו).

הקשר היהודי: מתוך הקהילה היהודית של דרום מוראביה, צמחו דמויות בולטות שהשאירו חותמם על העולם, דוגמת: הפילוסוף תאודור גומפרץ (1832–1912), אדולף סטראנסקי (1855–1931), המלחין פאבל האס (1899–1944) ואחיו השחקן הוגו האס (1901–1968), הצייר אוטו אונגר (1901–1945), הצייר לודוויג בלום (1891–1971) זוכה אות יקיר ירושלים, השחקן גדעון זינגר, ההיסטוריון הוגו גולד (1895–1968), לודוויג צ'ך (1870–1942) שר בממשלת צ'כוסלובקיה בתקופה הרפובליקה הראשונה, הציירת וכלת פרס ישראל בתחום הציור, אנה טיכו (1894-1980) ובעלה, רופא העיניים הירושלמי המפורסם, אברהם אלברט טיכו (1883-1960).

נקנח הכתבה ב'יין ישמח לבב':

צ'כיה ככלל מפורסמת בבירות המשובחות שלה, ויש הטוענים שבה הצריכה הגבוהה ביותר בעולם של בירה, יחסית לנפש. אבל במוראביה מעדיפים יין. דרום מוראביה הוא אזור היין העיקרי של צ'כיה, ומיוצרים בו כ-75% מתוצרת היין הכוללת של המדינה. המחוז משובץ בכרמים וביקבים ומובן שטיול בדרום מוראביה כולל ביקור ביקבים וטעימות יין לרוב.

מיקוּלוב היא עיר הסמוכה לגבול עם אוסטריה תחתית. כיום זוהי עיירה קטנה בת פחות מ-7,500 נפש, אולם בעבר הייתה זו עיר בעלת חשיבות היסטורית ומרכז יהודי גדול. מיקולוב היא עיירת יין חמודה, ובה מסעדה ישראלית בשם טמפל (מקדש) שמציעה גם יינות כשרים. דרך אגב, עיר תאומה של מיקולוב היא קצרין שברמת הגולן.

מיקולוב נמצאת באזור שכולו נטוע כרמי יין ומשרה אווירה של ריחוף קל, ושם עצרנו ביקב Reisten, המשקיף אל הכרמים הציוריים, הנוף של גבעות פאלאבה ומאגרי המים נובה מליני, טעמנו מהיינות המוראביים, וכמובן קיבלנו הסבר על תהליך ייצור היינות. כך שלחובבי תרבות היין, מומלץ להגיע לדרום מוראביה למסע בדרך היין המקומית.

* התחלתי את הכתבה בציטוט של המשורר יאן סקאצל, ואני מסיימת בשיר שכתב, המתעתע במשמעויותיו:

דרום מוראביה / יאן סקאצל

"מי שירצה לחטט באשמותינו;

נפלאים הלילות במישורים,

כאשר מישמשים מתוקים

והשיפון מתקשה בשדות.

כאשר הלילה גבוה,

כאשר מגרדום הלילה תלוי אדם,

בדרך גנב אהבה ממישהו

והוא תלוי על גניבה"

* הכותבת היתה אורחת משרד התיירות הצ'כי

חדש! הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ:  IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם

חפשו אותנו גם בטלגרם

כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=179174