כשהיא מאמצת נרטיב של “גן עדן נדיר ומעוצב בקפידה” ולא של יעד מבוסס-נפח, מאז ומתמיד סיישל מגבילה בכוונה את התיירות ההמונית. עם מעט פחות מ־400,000 מבקרים בשנת 2025, ריסון זה אינו מקרי, אלא חלק ליבה במיצוב היוקרתי ובמדיניות הלאומית שלה.
עם זאת, תיירים ישראלים הם בין המתקבלים ביותר בארכיפלג המבודד והמבורך הזה באוקיינוס ההודי. סיישל מזהה בבירור את ישראל כשוק תיירות אסטרטגי. מנהיגי האירוח שלה נראה שהבינו אותנו בדיוק מרשים. ישראלים נוסעים לעיתים קרובות ובאופן ספונטני, מוציאים בנדיבות על יוקרה בוטיקית, ומעדיפים גישה קצרה וישירה ליעדי “בריחה” אמיתיים. עבור יעד קטן ובעל ערך גבוה כמו סיישל, זהו זהב טהור.
ועדיין, אי אפשר להתעלם מניגוד מפתיע. כמה תיירים מוכנים לשלם מחיר כרטיס הדומה למסע ארוך טווח לניו יורק או בנגקוק, רק כדי למצוא את עצמם בטיסה של שש וחצי שעות במטוס צר גוף, רחוק מהנוחות שבדרך כלל מקושרת למרחקים כאלה? אני יודע שזו החוייה שזומנה לנו. מצאנו עצמנו לצד משפחות ישראליות בטיסת לילה צפופה שהופעלה על ידי מטוס בחכירה רטובה של סמארטווינגס, מוביל צ’כי, מטעם חברת התעופה הלאומית אייר סיישל, אשר מציעה כיום טיסה ישירה שבועית אחת מישראל.
נחתנו עם אור ראשון במאהה, האי הגדול ביותר של סיישל והכל נשכח. בבירתה, ויקטוריה, הבוקר נשבר מעל שוק הדגים במלח ובאור שמש. כאן, נדיבותו השקטה של האוקיינוס מנצנצת על קרח מרוסק, בעוד האוויר נושא סיפורים של גאות ושפל לפני שהעיר מתעוררת במלואה. לא לקח לנו זמן רב להסתגל למזג האוויר הטרופי ולהתוודע לאווירה הקסומה שעטפה אותנו.
בלב ויקטוריה, הגנים הבוטניים הלאומיים של סיישל פורחים בחן טרופי שקט. שם דקלים גבוהים מתנודדים ועצי קוקו דה מר מבשמים את האוויר. בקצה הגן, צבי ענק נעים באיטיות בצל – עתיקים, עדינים וללא חיפזון, משקפים לגמרי את קצב האי.
הפלגה מרגשת לפארק הימי הלאומי סנט אן, עם ששת האיים הסמוכים למאהה, כולל האי הקטן והמופלא מואיין, היא חוויה מהנה. אתרי הצלילה חושפים שוניות אלמוגים והפתעות נוספות. במהלך השיט המרגיע הזה, הזיכרון החי ביותר מביקורי הראשון בסיישל לפני 30 שנה עלה מחדש. זה היה המפגש שלי עם ג’נטלמן בריטי, ברנדון גרימשו. באותה תקופה, כדובר רשת הילטון בישראל, הובלתי את סיור העתונאים הראשון אי פעם מישראל לאיים, בעקבות השקת הקו של אייר סיישל לנמל התעופה בן גוריון. יחד עם כתבי אוכל ותיירות מובילים, חקרנו את הארכיפלג, כולל ביקור באי מואיין. גרימשו, עיתונאי, חי שם בגפו, מוקף בצבים לא מעטים. סצנה סוריאליסטית, כמעט הזייתית. מתענגים על כוס בירה בחצר הקטנה שלו מתחת לעצי קוקוס, הוא שיתף את סיפור חייו יוצא הדופן. הוא סיפר לנו שרכש את האי מואיין בתחילת שנות ה־60 תמורת 8,000 פאונד. חשבנו שהוא מתבדח. הוא לא. העיתונאי מדוסברי, אנגליה, עבר לשם עם לא יותר מחלום וחי על האי עד פטירתו לפני 14 שנים. מואיין היה קרוב מספיק למאהה לאספקה, אך עולם נפרד. מבחינתי אז, גרימשו היה האדם המאושר ביותר עלי אדמות. כעת, כשעמדתי לצד קברו על אי גן העדן הזה, התרגשתי. כיום, מואיין הפך לפארק לאומי ציורי ואני ממליץ בחום לבקר בו.
בעמק הפירות Vallée de Fruits, היוזמה החזונית של מרקו קסטנר, פירות מנגו שהבשילו בשמש, בננות ופסיפלורה פורחים בשפע תוסס. הזמנה לחוות את המקוריות של סיישל דרך השירה של אדמתה. המתחם הוא הרבה יותר מחוות פירות; זהו אחד ממיזמי האגרו-תיירות המשכנעים ביותר בסיישל. “Vallée de Fruits הוא תגובה לפרדוקס: ״למרות הסביבה החקלאית השופעת של סיישל, חלק גדול מהמזון המוגש במלונות מיובא,” אומר לי קסטנר בן ה־33 בהתלהבות תוך שהוא מגיש מגש פירות אורגניים בסגנון סושי יפני. “אני כאן לשנות זאת על ידי הקמת מטע הפירות האורגני הראשון באי המוקדש לאגרו-תיירות.” קסטנר חשף כי השתתף במירוץ לנשיאות סיישל בשנת 2025 אך פרש לפני יום ההצבעה. “זה היה רק לזרוע את זרעי העתיד”, הוא אומר. לא אתפלא אם יום אחד הוא באמת הוא יהיה נשיא המדינה.
יצירת האמנות המרשימה של קוקו דה מר של קסטנר, מחווה פיסולית לאי, משקיפה על מפרץ ברברונס הקמור, המרהיב ועוצר הנשימה. שם המתין לנו ריזורט האירוח שלנו: האבאני פלוס. כאן, חול כסוף נמתח אל אופק טורקיז שקט ואחד החופים הארוכים ביותר של האי פוגש בריכות נרחבות ושקיעות נמסות ברכות אל האוקיינוס ההודי.
הריזורט הזה – Avani+ Barbarons Seychelles חודש לחלוטין ונפתח מחדש בקיץ האחרון לאחר מספר שנות סגירה לשיפוצים נרחבים. השינוי חורג בהרבה משיפוץ. אגף חדש לחלוטין מעצב מחדש את החוויה, מתוכנן סביב בריכות מים, זרימה ופתיחותֶ ויוצר תחושה עכשווית יותר ומודרנית.
שהינו בסוויטה מפנקת, חלק מהאגף החדש המדובר. חוויה מומלצת באמת. להתעורר בכל בוקר מול מפרץ ברברונס, לנשום את האוויר הרענן תוך ישיבה/שכיבה על פוף רביצה רך וגדול למדי, כשהאוקיינוס נפרש עד האינסוף מלפנים, היא חוויה שנחרטת בזכרון. נהנינו גם מהספא – מתחם שקט ומוצל ביער, נרגעים עם טיפולים שלווים ומחדשים. פשוט גן עדן.
“הריזורט הזה הוא אחד האייקוניים ביותר בסיישל, עוד לפני ששדה התעופה הבינלאומי נפתח,” מגלה נג’י אסטה, המנכ״ל האזורי של רשת מינור בסיישל שאבאני הוא אחד ממותגייה. “הוא פועל תחת המותג אבאני מאז 2014. בתקופת הקורונה, הבעלים העבירו אותו לממשלה כמחווה, ולאחר המגפה הוא נותר סגור כשלוש שנים לחידוש הנרחב, בהשקעה של 70 מיליון דולר. אנו מציעים כיום 180 חדרים, עם תוכניות להתרחב ל־260. התוצאה ייחודית באמת״, הוא מציין.
אסטה, שאינו זר לריזורטים טרופיים, החזיק בעבר בתפקידי ניהול בקריביים. כשאני שואל מה מייחד את המקום, הוא מסביר: “אחת הסיבות המרכזיות לשהות כאן בברברונס היא לא רק החוף, אלא גם כי אחת הבריכות הגדולות ביותר במאהה נמצאת במלון. במקביל, מוצעים כאן אזורים וכיסים שונים להנאה. בין אם אתם מחפשים שלווה בקצה הרחוק של החוף, אווירה תוססת סביב הבריכה עם מוזיקה וקוקטיילים, או תחושה שקטה יותר באגף החדש: אפשר למצוא כאן הכול.”
הסתקרנתי לגבי סימן ה“+” בשם אבאני. כחלק מקבוצת רשת מיינור שבסיסה בתאילנד. המותג Avani Hotels & Resorts ממוקם ברובד העליון ומשקף סגנון חיים, מגשר בין עיצוב עכשווי ליוקרה נינוחה. אננטרה הוא מוצג הדגל של הרשת ומייצג יוקרה סוחפת. אבאני מאופיין בחוויות מודרניות עם סגנון חיים עיצובי.
“הפלוס מציין דרגה מוגברת, גרסה משודרגת,” מסביר אסטה. “חדרים וסוויטות משודרגים, עיצוב משופר, תחושת ריזורט חזקה יותר, ויותר אלמנטים חווייתיים – דגש על בריאות, פעילויות ספורט וגסטרונומיה עשירה יותר. הכול סביב עומק החוויה.”
בלב ההיצע הקולינרי, השף הראשי רובין אטיין מפתיע כאן ובגדול. הוא מתרגם את המורשת הקריאולית העשירה של סיישל לגסטרונומיה עכשוויות תוססת. בעבודה צמודה עם חומרי גלם מקומיים, המטבח שלו מרגיש גם מקורקע וגם מורם. ביטוי ייחודי של המקום שמוסיף עומק ואותנטיות לקצב הרגוע של המלון.
חווינו את הגסטרונומיה המעודנת שלו במסעדת “Somewhere” המשודרגת. כאשר הצטרף אלינו לשעה קלה בעת הקינוח, הקשתי מדוע נעלם כאן ה – Breadfruit פרי הלחם, אחד המרכיבים הסמליים ביותר של סיישל הגדל על העץ. זיכרון מוחשי מביקורי הראשון במאהה במאה הקודמת. פעם נחשב למזון הישרדות, פרי הלחם מורם כיום על ידי שפים מסוימים בלבד לקנבס רב־שימושי, סופג תבלינים, נושא רטבים ומעגן מנות בתחושה אותנטית חזקה. השף רובין רק חייך.
בסעודת הערב האחרונה שלנו, חיכתה לנו הפתעה: ניוקי פרי לחם שהוכן במיוחד עבורנו. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה. ביטוי שקט של סיישל, שורשית ונדיבה. איזו דרך לסיים את המסע שלנו במאהה.
“השווקים המרכזיים שלנו הם בגרמניה ובאמירויות המפרץ, אבל השוק הישראלי הוא אחד מסדרי העדיפויות העליונים עבורנו,” מסכם אסטה החביב לפני עזיבתנו. “אנו רואים כל העת ביקוש חזק מישראל, במיוחד לאיכסון קבוצות ואלה נתונים מעודדים מאוד. אנו מקווים שהביקוש הזה ימשיך לגדול.”
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם
