בין יום הזיכרון ליום העצמאות פרושה על ישראל קשת שלמה של רגשות: יגון וגאווה, שבר ותקווה, כאב והודיה. בחיבור הבלתי אפשרי וכל כך הגיוני שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, אנו מחבקים בכאב את זכרם של הנופלים ומוקירים את זכותנו להיות העם שהארץ הזו היא ארצו.
יום הזיכרון איננו רק התייחדות עם העבר ואלו שאינם איתנו עוד. הוא מבחן מוסרי להווה. הוא תזכורת לכך שהחיים כאן, הריבונות כאן, הדגל המתנוסס כאן – לא ניתנו לנו כמובן מאליו. הם נשענים על מסירות נפש, על אומץ לב, על אחריות הדדית ועל ברית הנצח שבינינו לארץ.
השנה, הדברים נאמרים בלב כבד במיוחד. פצעיה של האומה עדיין מדממים. הפסוק מספר מיכה: ״וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ״, טרם התגשם בנו; הוא נותר מחוז לכמיהה וגעגועים.
ישראל ממשיכה לעמוד במבחנים קשים – ביטחוניים, מוסריים ולאומיים – ונדרשת פעם אחר פעם לגלות את מיטבה: את חוסנה, את אנושיותה, את עמידתה, ואת יכולתה להמשיך ולבנות גם מתוך כאב.
יום העצמאות מזכיר לנו את האחריות והמחויבות לשמור על הבית, לחזק את יסודותיו, להגן על חירותו, לרפא את שבריו ולהנחיל לדורות הבאים מדינה הראויה לגודל ההקרבה שנשאה אותה על כתפיה.
ביום הזיכרון נרכין ראש בענווה ובכאב לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. נחבק בלבנו את המשפחות שנושאות את החסר יום יום, שעה שעה. מתוך יום האבל המצמית כל נפש, יפרצו לעולם התעלות והתפעמות על תקומתנו המופלאה.
דבר אינו מובן מאליו. חרף המחלוקות וחרף הימים הסוערים, מדינת ישראל היא פלא של רוח אנושית יוצאת דופן: החייאת שפה עתיקה, מימוש חלום ויצירה, המשך העלייה וההתיישבות, הפרחת השממה, בנייה ושגשוג.
מי ייתן וימים אלה יחזקו בנו את תחושת השותפות, יעמיקו את אחריותנו זה לזה, ויזכירו לכולנו כי המשותף לנו גדול מכל מחלוקת. מי ייתן ונמצא בתוכנו את הכוח לזכור בלי להישבר, להתאבל בלי לאבד תקווה, ולשמוח בלי לשכוח. יהי זכר הנופלים ברוך וחתום בליבנו. ותהא עצמאותה של מדינת ישראל נטועה באמת, בצדק, באחריות ובתקווה.
בברכת ימים שקטים, יוסי פתאל וצוות הלשכה
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם
