ביקור לפני החג במרכז ירושלים מגלה שריח של שינוי עולה באוויר. מנופים, פיגומים, תוספות בנייה למבנים היסטוריים ברחוב יפו, מלונות חדשים ופרויקטים שאפתניים משנים בהדרגה את פניה של הבירה. ובלילה, בלב ליבה במגרש הרוסים, התפעמתי מהקתדרלה המרשימה של השילוש הקדוש המוארת והמזכירה עד כמה יוצא דופן המתחם ההיסטורי הזה.
אבל ממש לצדה נדמה שהזמן עצר. בחצר אליזבטה, שנבנתה במאה ה־19 כחלק ממערך האכסניות שהקימה רוסיה עבור הצליינים שהגיעו לארץ הקודש, פועלים עדיין מטה המשטרה המחוזי ובית מעצר. גדרות, אמצעי ביטחון ותאי כליאה תופסים גם היום חלק מאחד המתחמים ההיסטוריים הבולטים בלב ירושלים. סורגים וגדרות תיל במבנה מהמאה ה־19 נראים ב־2026 כשייכים לעידן אחר.
הניגוד נעשה בולט עוד יותר כשצועדים מרחק קצר בתוך מגרש הרוסים. חצר סרגיי, שנבנתה בסוף המאה ה־19 כאכסניה מפוארת לצליינים, עברה במשך השנים גלגולים רבים ושימשה גם מוסדות ישראליים. ב־2008 החליטה ממשלת ישראל להעביר את המתחם לרוסיה, וב־2017 נפתח בו ה- Sergei Palace, מלון בוטיק בן ארבעה כוכבים, ולצדו מסעדה, מוזיאון ואולם קונצרטים. אלא שממול עדיין נשקף בית המעצר המגודר.
במרחק של דקות הליכה זו מזו ניצבות אפוא שתי חצרות רוסיות היסטוריות ושני סיפורים שונים לחלוטין. האחת שוקמה והפכה למקום של אירוח ותרבות; השנייה ממשיכה לשמש כמתקן כליאה.
והמפתיע הוא שכבר לפני יותר מרבע מאה חשבו בירושלים אחרת. באפריל 1999 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תוכנית להעברת בית המעצר למבנה אחר ולשיקום מגרש הרוסים, שכללה בין היתר מלון בן 150 חדרים ומלון נוסף לאורך חומת המתחם. והנה, 27 שנים מאוחר יותר, בית המעצר פעיל וסורגיו נראים למרחוק. כדי להסב אותו לשימוש אחר צריך קודם כול למצוא למתקן הכליאה מקום חלופי. וזה לא קרה.
לא צריך להרחיק לחו”ל כדי להבין את משמעותו של מהלך שכזה. הקישלה ההיסטורי ביפו, ששימש בתקופה העות’מאנית כבית סוהר ובהמשך כתחנת משטרה, נפתח ב־2018 כמלון היוקרה Setai Tel Aviv. אבן עתיקה, קשתות וחצרות היסטוריות משתלבות כיום בחדרי המלון, בספא ובבריכת השחייה.
בעולם התופעה כבר הפכה למגמה: מבנים שנועדו למנוע מאנשים לצאת מהם הופכים למקומות שאנשים משלמים לא מעט כדי להיכנס אליהם.
אחת הדוגמאות החדשות והמסקרנות מגיעה מיפן, לא הרחק מקיוטו. הקיץ נפתח Hoshinoya Nara Prison, בבית כלא שהוקם בראשית המאה ה־20. הוא פעל במשך יותר ממאה שנה והוכרז נכס תרבות לאומי חשוב. Hoshino Resorts הסבה אותו למלון יוקרה בן 48 סוויטות ולצדו הוקם מוזיאון המספר את סיפורו של הכלא.
בברלין נפתח ב־2022 Wilmina, מלון שהוקם בתוך בית סוהר לשעבר לנשים. האדריכלים הפכו את חצרות הכלא לגנים וחיברו תאים לחדרי אירוח. הפרויקט אף זכה בפרס הקיימות הגרמני לאדריכלות.
שנה לאחר מכן נפתח במלבורן The Interlude, מלון יוקרה יוצא דופן השוכן בין כותלי Pentridge Prison ההיסטורי. המלון כולל 19 סוויטות יוקרה, שנוצרו מחיבור תאי הכלא המקוריים, לצד מתחם וולנס ובריכה תת־קרקעית.
המגמה הזו החלה באיסטנבול לפני 30 שנה בדיוק. הסרט “אקספרס של חצות” מ־1978 קיבע בתודעה העולמית את כלא סולטאנהמט כסמל לאימה ולתנאי כליאה קשים. אלא שהמבנה הניאו־קלאסי עבר מהפך והפך למלון היוקרה Four Season. ביקור בו הוא חוויה מרתקת לחובבי מלונות היסטוריים ובמקרה הירושלמי יש גם חיבור מעניין: מעצב הפנים והאדריכל הטורקי סינאן קפאדר, שהיה מעורב בעיצובו, הוא גם האיש שעיצב את חללי הוולדורף אסטוריה בירושלים שהוקם בתוך מלון פאלאס ההיסטורי.
בתי כלא שהפכו למלונות אינם אפוא עוד אוסף של מקרים חריגים. תופעת ה־Prison-to-Hotel Conversions הפכה לחלק ממגמה רחבה יותר בעולם מלונאות היוקרה והבוטיק: הענקת חיים חדשים למבנים היסטוריים, גם כאשר העבר שלהם מורכב ואפל. התופעה כבר זכתה גם להתייחסות אקדמית. במאמר שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Tourism Management, מגדירה החוקרת בריאנה וויאט מאוניברסיטת Oxford Brookes בתי כלא שהוסבו למקומות אירוח כצורה מתפתחת של מלונות מורשת, ומצביעה על נוכחותם ההולכת וגדלה ברחבי העולם.
אלא שוויאט מצרפת למגמה גם אזהרה חשובה. בית סוהר הוא מקום שבו אנשים איבדו את חירותם ולעיתים גם סבלו, ולכן אסור שההיסטוריה שלו תהפוך לתפאורה אקזוטית בלבד עבור אורחים משלמים עבור חווית יוקרה. לדבריה, כאשר ההסבה נעשית ברגישות ובאחריות, מלונות כאלה יכולים להפוך ל־“sites of conscience”. אתרים המעודדים את המבקרים להתמודד עם ההיסטוריה של המקום, ולא רק ליהנות מהאסתטיקה הייחודית שלו. זהו הבדל מהותי בין שימור והסבה המכַבדים את עברו של המקום לבין הפיכת הסבל האנושי שהתרחש בו ל”אווירה” או לכלי שיווקי.
וירושלים? ב־2026 מטה המשטרה ובית המעצר במגרש הרוסים הם עדיין מוסדות פעילים. לכן השאלה המעשית איננה רק אם ראוי להפוך את המבנים ההיסטוריים למלון, למוזיאון או למתחם תרבות, אלא בראש ובראשונה: לאן מעבירים את המטה ובית המעצר ומי יממן מהלך מורכב כזה?
אם וכאשר ייפתר החסם הזה, יהיה מעניין לראות אם ירושלים תלך בעקבות תל אביב-יפו, ברלין, מלבורן ונארה ותמצא דרך לשלב מלונאות, שימור וזיכרון היסטורי במקום שבו עומדים כיום סורגים. אלא שבמציאות הביטחונית המתמשכת, וכאשר הצורך בכוחות משטרה זמינים במרכז העיר רק גובר, קשה לראות את המהלך הזה מתרחש בקרוב.
וכך, בזמן שבתי כלא היסטוריים ברחבי העולם מקבלים חיים חדשים כמלונות, מוזיאונים ומתחמי תרבות, בלב בירת ישראל הסורגים עדיין נשארים במקומם.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם
