"הנתונים שנמסרו ע״י שר האוצר בעניין התיירות הנכנסת חלקיים ומטעים"

יוסי פתאל מנכל לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל צילום רמי חכם

יוסי פתאל, מנכ"ל הלשכה: במסגרת הדיון שהתפתח אתמול בעניינה של התיירות הנכנסת לישראל, נזרקו מפי שר האוצר נתונים לאוויר כאילו הן עובדות, למרות שאינן כאלה. כך למשל טען שר האוצר שמתחילת המשבר הגיעו לישראל כ-200 אלף עד 300 אלף תיירים. המספר הזה אינו נכון.

מאז תחילת משבר הקורונה הגיעו לישראל כ-15,000 תיירים בלבד! (כשמטרת הביקור טיול בארץ)  שאר ״התיירים״ הם בעלי אזרחות זרה שהגיעו לישראל במסגרת ועדות החריגים וביניהם פועלים זרים, ביקורי משפחות ועוד מיעוט של משלחות מיוחדות בתחום העסקי. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סופרת כל אזרח זר הנכנס לישראל כ״תייר״. מדי חודש נכנסים כ-50 אלף זרים באישור חריג. הניסיון לטעון כי אלו נחשבים כתיירים אינו נכון.

ממשלת ישראל מנהלת, מאז תחילת המשבר, מדיניות חסרת תקדים בעולם, לפיה אין כניסה לתיירים. למעט 15,000 מאז מרץ 2020 ועד היום במסגרת ״פיילוט״ שבוצע במאי השנה והופסק, לא נכנסו תיירים לישראל. הפיילוט הוכרז כמוצלח מאוד ולא נרשמו תקלות בריאותיות.

למרות מדיניות חסרת תקדים זאת בעולם ומאידך רמת חיסוניות מהגבוהות בעולם, סגירת הגבולות לכניסת תיירים לא הניבה רמת תחלואה ממוצעת טובה יותר ממדינות אשר ניהלו מדיניות כניסת תיירים המבוססת בדיקות בהגעה.

כל עוד היו רשאים ישראלים-מחוסנים לצאת לחו״ל ולשוב ללא בידוד לא היה היגיון למנוע כניסות תיירים, המחוסנים כמו הישראלים,  מאותן מדינות מהן שבו הישראלים.  מדברי שר האוצר ניתן היה להתרשם שהביקושים להגיע לישראל אפסיים ולא יתחדשו בשנים הקרובות.  הלכה למעשה המצב הוא הפוך. יש ביקושים לא מבוטלים, אולם לא ניתן לממשם בהוראת המדינה.

ניהול כניסה מפוקחת ואחראית של תיירים כפי שנעשה ב״פיילוט״, הייתה מאפשרת התאוששות הדרגתית שהייתה מונעת את האיום על מטה לחמם של 100,000 משפחות. מדברי שר האוצר ניתן היה להתרשם כאילו הבעיה היא של מורי הדרך והמארגנים. בפועל מתקיימים ישירות מהתיירות הנכנסת כ-100,000 משפחות. (אתרי תיירות דתיים, מסעדות, אוטובוסים, עובדי מלונאות ועוד).

משמעות דברי שר האוצר כי בנוסף על מארגני התיירות יש לפטר עוד 100,000 בעלי משרות שפרנסתם תלויה לחלוטין בתיירות הנכנסת. כלכלת ערים כמו נצרת, עכו, צפת טבריה ועוד צפויות להידרדר לעוני ומחסור לאור תלותן בתיירות הנכנסת.

קוצר הרואי של האוצר ויכולתם להבין את ההשלכות הרוחביות באה לביטוי בטענה כי התל״ג מתיירות נכנסת מהווה רק 2.5% ולכן ניתן ״להקריב״ את התיירות.

למרות היות ענף התיירות הנכנסת ענף היצוא השישי בגודלו עד ערב המשבר (דומה בהיקפו לתעשיות הביטחוניות) ההתעלמות מההשלכות על כלכלת הרשות הפלסטינית גובלת בחוסר אחריות.

התיירות הנכנסת לישראל מהווה כ-14% מהתל״ג של כלכלת הרשות הפלסטינית. ויתור על ענף התיירות הנכנסת לישראל יהווה ריסוק של 14% מכלכלת הרשות הפלסטינית שבהכרח יגרום להעלאת המתח הביטחוני על כל המשתמע מכך. לא מקרי שדווקא גורמי הביטחון לאורך כל משבר הקורונה היו תומכי קידום כניסת תיירים לישראל ולרשות הפלסטינית בפרט.

התיירות הנכנסת לישראל מהווה נכס אסטרטגי ביטחוני וגם תדמיתי.  התיירים המגיעים לישראל שבים לביתם כשגרירים של רצון טוב. תדמיתה של המדינה מהווה מרכיב חיוני בחוסנה הלאומי. בימנו תמונות מכריעות מערכות בין מדינות לא פחות מכלי נשק.

התיירות הנכנסת לישראל מהווה גם ״כיפת ברזל תדמיתית״ חשובה, בנוסף להיותה נדבך כלכלי חשוב וכלי מסייע בשמירת היציבות בשטחי הרשות הפלסטינית.