עצומה חדשה שהוגשה לאחרונה לרשות התעופה הפדרלית של ארה"ב (FAA) קוראת לחייב את חברות התעופה המסחריות במדינה להחזיק בערכות העזרה הראשונה מזרקים אוטומטיים מצילים חיים של אפינפרין (הידועים בשם המותג "אפיפן") או תרסיסי אף ייעודיים. החשש המרכזי של מגישי העצומה הוא ברור וחד-משמעי: ללא גישה מהירה לתרופה זו, נוסעים הסובלים מאלרגיות קשות עלולים למצוא את מותם במהלך טיסה.
אפינפרין הוא הטיפול הראשוני והחיוני ביותר במקרה של הלם אנפילקטי מסכן חיים. הוא פועל במהירות להפיכת התסמינים של תגובה אלרגית חמורה, שעלולה לגרום להיצרות דרכי הנשימה של החולה עד למצב של חנק ומוות מחוסר חמצן.
המצב הקיים: מסתמכים על המזל ועל רופאים מזדמנים
תחת תקנות ה-FAA הנוכחיות, חברות תעופה אמריקאיות מחויבות לשאת רק שתי אמפולות של מנה בודדת של אפינפרין. הבעיה הגדולה היא שתרופה זו בפורמט הנוכחי חייבת להינתן בהזרקה לשריר באמצעות מזרק רגיל – פעולה הדורשת שאיבה של החומר מתוך האמפולה, דבר שרק איש צוות רפואי מוסמך יודע לעשות.
רוב חברות התעופה אינן מכשירות את דיילי האוויר שלהן לשאוב ולהזריק אפינפרין בצורה זו. כתוצאה מכך, במקרה של מצב חירום רפואי הכולל הלם אנפילקטי, צוותי הטיסה תלויים לחלוטין בנוכחותו של רופא או אחות שלא בתפקיד בין הנוסעים, שיהיו מסוגלים ומוכנים לעזור.
הפעילים בתחום מזהירים כבר זמן רב כי ללא שינוי חקיקתי, "המזל" של חברות התעופה עומד להיגמר. התרחיש שממנו הם חרדים הוא נוסע עם אלרגיה חמורה שיפתח תגובה אנפילקטית ללא מזרק אישי, בזמן שהדיילים יכרזו ויחפשו רופא או אחות במטוס – אך לא יימצא איש מקצוע מוסמך בנמצא. ללא טיפול מהיר, הקורבן עלול למצוא את מותו הטראגי באוויר.
הדרישה: מזרקים שכל אחד יכול לתפעל
העמותה למדיניות אלרגיות מזון של בני נוער (Youth Food Allergy Policy Coalition) מקווה שהעצומה החדשה תספיק כדי לשכנע את ה-FAA לשנות את הכללים.
"שימוש במזרקים רגילים דורש הכשרה משמעותית, וציוד רפואי סטרילי אינו זמין בקלות במטוסים כדי לאפשר מתן מנות אפינפרין בצורה תקינה", מסבירים בארגון בעצומה שלהם. "תנאים אלו הופכים את מתן האפינפרין למורכב וקריטי מבחינת זמנים בתנאי אמת, במיוחד כשתגובה אלרגית דורשת התערבות מיידית".
לעומת זאת, מזרקי אפיפן ומזרקים אוטומטיים אחרים, כמו גם תרסיסי אף, אינם דורשים הכשרה כמעט בכלל. הם מאפשרים לכל עובר אורח או דייל להעניק זריקה מצילת חיים לחולה שנמצא בהלם אנפילקטי חמור.
השאיפה של העמותה היא שחברות התעופה יישאו לפחות ארבעה מזרקים אוטומטיים בכל מטוס: 2 מנות למבוגרים ו-2 מנות לילדים.
המכשול המרכזי: עלויות כלכליות גבוהות
אחת הבעיות הגדולות ביותר הניצבות בפני תעשיית התעופה באימוץ המהלך היא העלות הכספית הגבוהה של המזרקים האוטומטיים. מזרק אפיפן מקורי של המותג המוביל נמכר במחיר של עד 700 דולר ליחידה, ויש להחליפו מדי 18 חודשים. תרסיסי אף (המשווקים תחת שם המותג Neffy) עולים סכום דומה, אך מחזיקים מעמד עד 30 חודשים לפני שפג תוקפם.
כבר בשנת 2023, שלושה סנאטורים אמריקאים פנו במכתב למנהל ה-FAA, ודחקו בסוכנות לחייב את חברות התעופה לשאת מזרקים אוטומטיים, בטענה שרק "מזל טוב" מנע עד כה מקרי מוות של נוסעים בטיסות. ה-FAA לא ביצעה שינויים בעקבות הפנייה ההיא, אך תחת הוראות חוק ההסמכה מחדש של ה-FAA לשנת 2024, הסוכנות מחויבת כעת לבצע סקירה מקיפה של התרופות שחובה לכלול בערכות העזרה הראשונה במטוסים. במסגרת זו, ה-FAA נדרשת לבחון ספציפית תרופות שניתן "להעניק באופן מעשי" לטיפול בהלם אנפילקטי.
למרות שהחוק עדיין אינו מחייב זאת, חלק מחברות התעופה האמריקאיות כבר החליטו להגדיל ראש. כך למשל, בשנת 2024 הודיעה חברת סאות'ווסט איירליינס (Southwest Airlines) כי תתחיל להחזיק מזרקי אפינפרין גנריים בערכות העזרה הראשונה שלה, לצד תרסיסי נארקן (Narcan) המיועדים לטיפול מהיר במקרה של מנת יתר מאופיאודים.
בדומה למצב בארצות הברית, גם בחברות התעופה הישראליות (אל על, ישראייר וארקיע) הנושא של אלרגיות מסכנות חיים בטיסות מבוסס על שילוב של ערכות רפואיות קיימות, אך עם אחריות כמעט בלעדית שמוטלת על הנוסע.
להלן תמונת המצב המדויקת לגבי החברות בישראל:
1. מה יש בערכות הרפואיות של המטוסים?
מטוסי חברות התעופה הישראליות מחויבים לשאת ערכות עזרה ראשונה ו"תיק רופא" (Emergency Medical Kit) בהתאם לתקינה הבינלאומית המחמירה (של ה-FAA האמריקאי וה-EASA האירופי).
אדרנלין (אפינפרין) באמפולות: בתיק הרופא שבמטוס יש אדרנלין, אך הוא מגיע באמפולות זכוכית ולא כמזרק אוטומטי (אפיפן).
מגבלת הסמכות של הדיילים: דיילי האוויר בישראל עוברים הכשרות עזרה ראשונה מתקדמות (כולל תפעול דפיברילטור), אך אסור להם על פי חוק לשאוב תרופה מאמפולה ולהזריק אותה באופן פולשני לנוסע. הם רשאים לתת את האדרנלין מהערכה רק אם יש רופא, אחות או פרמדיק מוסמך בין הנוסעים שמתנדב לבצע את הפעולה.
2. מקרי אמת והסתמכות על "המזל"
החשש של הפעילים בארה"ב התממש לא פעם בטיסות מישראל. מקרה בולט התרחש בטיסת אל על לניו יורק, כאשר נער פיתח הלם אנפילקטי מסכן חיים (לאחר שמזרק האפיפן הפרטי שלו התברר כפג תוקף). למרבה המזל, בטיסה נכח רופא מתנדב של "איחוד הצלה". הרופא ביקש מצוות הדיילים את ערכת הרופא של המטוס, שאב אדרנלין מהאמפולה, הזריק לנער והציל את חייו. האירוע הזה המחיש בדיוק את הטענה: אם לא היה רופא על הטיסה, האירוע עלול היה להסתיים בטרגדיה.
3. המדיניות הרשמית של החברות הישראליות
הנחיות חברות התעופה (כפי שמופיעות, למשל, בתקנוני ישראייר ואל על) מדגישות את הנקודות הבאות עבור נוסעים אלרגיים:
חובת נשיאת מזרק אישי: החברות מחייבות (ומפצירות) בנוסעים אלרגיים לשאת עמם את מזרק האפיפן האישי שלהם בתיק היד (ולא בבטן המטוס), ולוודא שהוא בתוקף.
אישור רפואי: מומלץ להצטייד במכתב מרופא באנגלית המאשר את הצורך לשאת את המזרק והמחט בתא הנוסעים, כדי למנוע בעיות בבידוק הביטחוני בחו"ל.
אין "סטריליות מאלרגנים": החברות מבהירות רשמית שהן אינן יכולות להבטיח סביבה נקייה לחלוטין מאלרגנים (כמו בוטנים או אגוזים), מכיוון שנוסעים אחרים עלולים להביא עמם מזון מהבית. עם זאת, בחלק מהחברות, אם נוסע מעדכן מראש את צוות הטיסה על אלרגיה קשה ביותר לבוטנים, הדיילים יבקשו לעיתים מהנוסעים בשורות הסמוכות להימנע מפתיחת שקיות בוטנים במהלך הטיסה כמחווה של רצון טוב.
לסיכום
בישראל, נכון לעכשיו, לא קיימת חובה רגולטורית להחזיק מזרקי אפיפן אוטומטיים (הנחשבים קלים לתפעול על ידי כל אדם) בערכות של המטוסים, והערכות מחזיקות באמפולות המיועדות לצוות רפואי בלבד. האחריות על הגעה עם מזרק תקין נותרת, בראש ובראשונה, בידיו של הנוסע האלרגי.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם – מעל ל-700 חברים
