מוטי ורססעם ציוני הדרך הקסומים והמורשת התרבותית הזו, סמרקנד בהחלט תישאר חקוקה בליבנו. מסע עוצר נשימה הסוגר מעגל עם סיפורי ילדותי וסיבלה של אמי ז"ל בימים חשוכים
החצר הפנימית המרהיבה באחד ממבני ככר רג׳יסטאן - מעל תמונת אימי בסמרקנד בימי שואת יהדות אירופה. צילום: מוטי ורסס
שרה ז"ל , אמא שלי, הייתה נערה כאשר יחד עם משפחתה ורבע מיליון יהודים פולנים חצו את הגבול וברחו לברית המועצות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בדיעבד זו הייתה ההזדמנות שמעטים זכו לה – לשרוד את שואת יהדות אירופה. במשך שנים נדדו ממחנה עבודה אחד למשנהו באזורים המוסלמיים של מרכז אסיה בארצו של סטאלין. שנים חלפו וכשהייתי בן גילה אז – בשנות ה-70 של ישראל העצמאית – היא סיפרה לא פעם על העיר היפה ביותר שחוותה בתקופה ההיא – סמרקנד.
במשך שנים שמעתי את השם המשונה הזה אבל לא דמיינתי ש-85 שנה אחרי תחילת הטרגדיה הזוועתית שחווה העם היהודי, אעשה את דרכי לסמרקנד המסקרנת הזו הרחק הרחק באוזבקיסטן העצמאית. באפריל הקרוב הודיעה חברת התעופה האוזבקית הצעירה ׳צנטרום אייר׳ כי תפעיל קו דו-שבועי מתל אביב לעיר הבירה טשקנט. עם תעריפים אטרקטיביים זו הייתה הזדמנות הפז שחיכיתי לה וכרטיסי הטיסה נרכשו.
שמונה שעות לפני הטיסה נחתה הודעה בתיבת הדואר האלקטרונית . הטיסה חזרה מטשקנט הבירה מבוטלת ובמציאות של שיבושי טיסה באביב 2025 זו הייתה אכזבה אדירה. בתקווה לקבל החזר ומכיוון שהטיסה היוצאת מנתב״ג מתוכננת להמריא בקרוב ללא הפרעות, זוגתי ואני החלטנו שלא להחמיץ את החווייה וקנינו כרטיסי טיסה חזרה בחברת התעופה הוותיקה 'אוזבקיסטן איירווייס'. למרות הקשיים הנחיתה באוזבקיסטן עומדת מן הסתם להתממש.
חמש שעות טיסת לילה נוחה במטוס ריק חלפו ונחתנו בביטחה בשדה התעופה של טשקנט. הנוף מחלון המונית (שהוזמנה דרך אפליקציית Yandex Go המומלצת מאוד לתעריפים זולים במיוחד) הוא של עיר מודרנית ומרשימה. שדרות רחבות הובילו לכיכר העצמאות האיקונית כאן עם מזרקות מרשימות, פארק ירוק ושבילי הליכה מרווחים. אבל אנו כבר חסרי סבלנות להגיע ליעד הרצוי שלנו במרחק של 300 קילומטרים משם – סמרקנד.
אוזבקיסטן מציעה תחבורה מודרנית, כולל טיסות פנים, רכבות מהירות ואף רכבות רגילות. לדאבוננו רכישת כרטיסים לרכבות המהירות אינה פשוטה. כרטיסים מקוונים אוזלים זמן רב מראש. מתוסכלים, הזמנו את הרכבת האיטית המבטיחה 4 שעות עד להגעה. קונסיירז' המלון בטשקנט נחלץ לעזרה וכרטיסים למחלקת עסקים ברכבת המהירה נמצאו ברגע האחרון במחיר סביר. האפרוסיוב, הרכבת המהירה נוסעת במהירות 250 קמ"ש, והיא אכן מהירה ונוחה. בקרון ניהלתי שיחה ארוכה באמצעות התרגומון הסלולארי עם אוריף שרמטוב, אסטרונום אוזבקי שהיה בדרכו לפסטיבל מצנחי רחיפה בסמרקנד.
הוא סיפר על חבריו היהודים שנעלמו ועזבו לישראל ואף גילה עניין רב בסיבה שבגינה אנו אוכלים מצה בפסח. 'איך השגת כרטיס לרכבת הזו?', שאלתי אותו מסוקרן. תשובתו הייתה מפתיעה: "סוכנויות הנסיעות רוכשות מראש את כל הכרטיסים במחירים סיטונאיים וכמה שעות לפני יציאת הרכבת הן ממהרות למכור את הכרטיסים הנותרים. לרוב קל יותר לרכוש אותם כשעתיים לפני יציאת הרכבת וכך בדיוק עשיתי", הוא מגלה.
הנסיעה בת השעתיים חלפה במהירות. באופן בלתי צפוי מצאנו את עצמנו במנהרת זמן – פגשנו בסמרקנד של המאה ה-14. העיר היא אחת העתיקות המאוכלסות ברציפות במרכז אסיה. היא נודעת כצומת דרכים של תרבות ומסחר. סמרקנד שגשגה תחת שלטון האימפריות. מיקומה האסטרטגי על דרך המשי הפך אותה לכור היתוך של תרבויות מגוונות וטופחו בה המדע, האמנות ובמיוחד הארכיטקטורה המדהימה. זהו גם ביתו של השליט הראשון של השושלת הטימורית, מי שנחשב לאחד מגדולי המצביאים של מרכז אסיה והגיבור הלאומי האוזבקי, אמיר טימור. המבנה היפהפה של מאוזוליאום גור-א-אמיר עם כיפת התכלת הענקית והמרהיבה מכיל קברים של טימור, בניו ונכדיו. בהחלט אתר חובה שאסור לפספס.
כיכר רג'יסטאן העתיקה מציגה אנסנבל שומט לסתות של מבנים ומדראסות – בתי המדרש המוסלמיים – והיא גולת הכותרת העיקרית בעיר. פגעי הזמן והמחסור במשאבים הביאו להזנחה במראה הבנינים במשך מאות שנים. עבודות שיקום גדולות בוצעו כאן בין השנים 1967-1987 והתוצאה עוצרת נשימה. אנו נותרים פעורי פה אל מול האוסף הארכיטקטוני המפואר הזה שזכה לתהילה עולמית ולקיבוע מעמדה של סמרקנד כאנדרטה של הנדסה מוסלמית אורינטאלית בת מאות בשנים. מדריך ליווה אותנו כל העת ותרומתו לא תסולא בפז. כששוטטנו בין המבנים לא יכולתי שלא לחשוב על אמי ז"ל מתפעלת כנערה תמימה מהאתרים הלא מתוחזקים בשנות הארבעים של המאה הקודמת במהלך המלחמה, זמן רב לפני השיקום. תמונות מאותם ימים מוצגות למכביר במוזיאונים שונים במדרסות המרשימות. אפילו בתקופה עצובה ובנסיבות כה טראגיות היא חשבה שזו העיר היפה ביותר שראתה ותראה בחייה.
העיר העתיקה הזו היא עצומה בגודלה. מימדיה רחבים ממה שדמיינתי. חקרנו כאן אינסוף מבנים עוצרי נשימה, אנדרטאות, מוזיאולומים וגם את מסגד ביבי-ח'נום המפורסם, הנושא את שם אשת הקיסר טימור. בזמנו היה זה היה אחד המסגדים הגדולים והמפוארים בעולם האסלאמי. גם כיום הוא נחשב ליצירת מופת של הרנסנס התימורי.
ביקור בבזאר הצבעוני בשולי המסגד ההיסטורי המדהים הזה מרענן. ניתן ליהנות כאן מסחורות חקלאיות מקומיות ואווירה אוזבקית עממית. מסעדות רבות מציעות את מיטב המטבח המקומי הטעים. לא ויתרנו על הפלוב, המאכל הלאומי של אוזבקיסטן עם בשר טלה, גזר ואורז. זהו מאכל חברתי שמפגיש אנשים מגוונים שמחים סביב שולחנות.
התלבטנו היכן לשהות בסמרקנד. בהחלט דילמה. האם יהיה זה מלון בסמוך למונומנטים האטרקטיביים בקירבת העיר העתיקה, או להעדיף את ההילטון ריג'נסי שנפתח לאחרונה במתחם דרך המשי המרשים והמודרני שנחנך לאחר מגיפת הקורונה, במרחק חצי שעה נסיעה. בחרנו בהילטון החדש והמסקרן. זהו מגדל השולט על קו הרקיע בסביבה כפרית, ליד תעלת חתירה מלאכותית מרשימה מהתקופה הסובייטית. המלון בן 220 החדרים מציע עיצוב עוצר נשימה עם שטחים ציבוריים משופעים בעבודות אמנות מרהיבות. הסוויטה המפנקת והנוחה ממנה נהנינו בקומה ה-11 מצאה אותנו משתאים מההפתעות המתוחכמות ביותר שתעשיית האירוח מציעה. האסלות בחדרי שירותים מופעלות באמצעות חיישן.
המקלחת מפנקת עם מתגים אלקטרוניים לבחירת זרמי המים האהובים. אלו רק שתי דוגמאות מני רבות. לבטח זהו המודל לאירוח המלונאי היוקרתי העתידי. שילוב של טכנולוגיה מתקדמת עם מורשת אדריכלות מקומית. עם זאת, אם אתם רגילים לישון אחרי הזריחה, מומלץ להצטייד כאן במסכת עיניים מעולם התעופה, שכן הווילונות האלקטרוניים אינם חוסמים את אור היום למרבה הצער. התעוררנו מוקדם מהצפוי. בסך הכל חברי הצוות במלון ידידותיים ולהוטים לסייע. צוות הקבלה המליץ לנו לסעוד את ארוחות הערב שלנו במתחם ׳עיר הנצח׳ המציע מגוון מסעדות אוזבקיות. זו בהחלט הייתה המלצה טובה. דילגנו על מסעדות המלון במהלך שהותנו, מלבד ארוחת הבוקר המפורסמת של הילטון שאכלנו בחוץ מדי יום, נהנים מהנוף המרהיב של התעלה. בהחלט בחירה מפנקת. ההילטון הזה הוא חלק ממרכז התיירות ׳סילק רואד סמרקנד׳ עם מלונות נוספים ואולם קונגרסים.
Eternal City – 'עיר הנצח' המומלצת כאן היא אכן גולת הכותרת באזור ומהווה הפתעה מוחלטת. זוהי גרסה משוחזרת של סמרקנד העתיקה, עם כיפות ומסגדים, מסעדות וחנויות בסגנון בזאר. הכניסה אליה חופשית (נכון לעכשיו). חוויית שוטטות מעולם הדמיון בתוך אגדה אורינטלית: כיפות בצבע טורקיז, פסיפסים על ארמונות וצריחים גבוהים המפלחים את הרקיע. משתאים מהארכיטקטורה הכובשת דמיינו כאן את המורשת הרב-גונית בת מאות השנים שעברו וסעדנו כאן גם כן. דרכי המסחר של דרך המשי הנודעת סללו את הנתיב לייצורו של נייר סמרקנד. מדובר בתהליך ייצור נייר המשי מעצי התות הגדלים באוזבקיסטן. זוהי אחת המצגות המרשימות ביותר כאן. אלפי שנים של טכנולוגיה מדהימה של פעם שהפגינו אומני סמרקנד.מרתק ומיוחד.
עם ציוני הדרך הקסומים והמורשת התרבותית הזו, סמרקנד בהחלט תישאר חקוקה בליבנו. מסע עוצר נשימה הסוגר מעגל עם סיפורי ילדותי וסיבלה של אמי ז"ל בימים חשוכים. האוזבקים אוהבים אותנו וחשנו בטוחים לחלוטין. בהחלט יעד שונה ומרתק לביקור. היעד הבא – בוכרה.
לזכרה של שרה מגדל-ורסס 1926-2009
כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=174445
