מוטי ורססבירת פולין משלבת בין שורשיה המוזיקליים העמוקים לבין רוח חדשנית ושוקקת חיים – מהצלילים הנצחיים של שופן ועד סצנת האמנות, העיצוב והקולינריה העכשווית, ורשה מציעה פסיפס תרבותי מפתיע ומרגש
עם מנכ״ל נובו בורשה סטפן באואר (מימין) במלון העל המבנה יוצאת הדופן תצלומים: קבוצת נובו ומוטי ורסס
זה היה לפני 30 שנה במנהטן, ניו יורק. הובלתי קבוצה קטנה של עיתונאים אל מסעדה שנחשבה למהפכנית בעיר. דרו ניפורנט, המייסד והכוח המניע של קבוצת המסעדות Myriad, היה המארח שלנו במסעדת נובו – מקום שבו פודיז של אז היו צריכים להזמין שולחן שבועות מראש.
שותפיו של ניפורנט, עד היום, רוברט דה נירו – שותף-מייסד, ונובו מצוהיסה, השף היפני שניצח על אמנות הגסטרונומיה העילאית. הארוחה ההיא, שהתאפיינה כחוויה קולינרית יוקרתית וחדשנית, נחרתה בזיכרוני לכל החיים. המנות שילבו טכניקות יפניות קלאסיות עם נגיעות נועזות של טעמים פרואניים ויצרו מטבח אייקוני שהוא גם אלגנטי וגם מרתק.
מה שהתחיל כפיוּז’ן נועז כבש במהירות את עולם הקולינריה בזכות החדשנות והפשטות שלו. כשהקונספט זכה להכרה בינלאומית, נובו החלה להתרחב ברחבי העולם – הקבוצה פתחה מסעדות בלונדון, מאליבו, טוקיו ודובאי ובהמשך נכנסה גם לעולם האירוח היוקרתי עם השקת מלונות נובו.
בורשה, בירת פולין, פועל אחד מהמלונות הייחודיים הללו. הסתקרנתי לגלות את חוויית האירוח של נובו בשנת 2025 ולחזור על החוויה הגסטרונומית של אז.
חברת Tacit Investment S.Aהפולנית היא המשקיעה המקומית שמאחורי מלון נובו ורשה – מלון נובו הראשון בפולין. עם בעלות על הנכס, המשקיעים חברו ל – Nobu Hospitality, כדי להוציא את הפרויקט לפועל. המלון ממוקם במרכז העיר ומשלב עיצוב יפני מינימליסטי עם נגיעות פרואניות, היוצר אווירה יוקרתית ומזמינה. חללי המלון מאופיינים בעץ בהיר וחמים המדמה את אסתטיקה שלווה של מים ואוויר. בולטים בו חללי אירוח פרטיים, בר סושי ואזור הסעדה מרכזי שוקק חיים.
“רוברט דה נירו אמר לשותפיו בנובו: יש לנו מקום לאכול בו, אבל אין לנו מקום לישון”, מספר מנכ”ל המלון, סטפן באואר, כששאלתי אותו איך קרם הרעיון למלונאות. באואר, אוסטרי חביב ואנרגטי, ממשיך לספר על וורשה: “המלון נמצא על מפת האירוח של הבירה מאז 2019, עם 115 חדרים וסוויטות. מסעדת נובו שלנו היא רב-תכליתית ומגישה ארוחות בוקר, צהריים וערב. עם הנכסים הייחודיים של המותג – בלעדיות ופרטיות – אנחנו פונים ללקוחות שמעריכים את הרוח הזו”, הוא אומר.
חדר האורחים שלנו היה מרווח, נוח ושקט, עם איכות שינה מצוינת. נהנינו במיוחד מארוחת הבוקר ובמיוחד מהמנה המפורסמת Matsuhisa Benedict: ביצים עלומות על טוסט בריוש עם תרד, סרטני נהרות, רוטב הולנדייז עם עלי שיסו וביצה של סלמון מעל. פשוט אלוהי. יצירה מקורית ומפתיעה – בהחלט אופציה ייחודית לאורחים המשוועים לחוויות קולינריות מפתיעות כבר בבוקר.
באואר מודע לאתגרים בתדמיתה של ורשה, הקשורים להיסטוריה שלה – עיר שנהרסה כליל במלחמת העולם השנייה, אך עוברת תהליך מרשים של שיקום ומודרניזציה. הניסיון והיצירתיות שלו, לאחר שנים רבות בעבודה עבור מלונות הילטון, הביאו אותו לצרף את מלונו ל־SLH, Small Luxury Hotels of the World – אוסף מלונות בוטיק עצמאיים ועשירי אופי, המונים מעל 600 בתי מלון ביותר מ־90 מדינות. לאחרונה הצטרפה SLH למועדון הנאמנות של הילטון, כדי לאפשר ל־226 מיליון חברי Hilton Honors לצבור ולפדות נקודות במאות מלונות SLH ברחבי העולם. “אנחנו המלון היחיד בפולין שהצטרף לשיתוף הפעולה הייחודי הזה עם התכנית רחבת ההיקף הזו שרוב לקוחותיה אמריקאים והתוצאות מעודדות”, הוא אומר.
אך הגענו לורשה מסיבה מסוימת – מסע בעקבותיו של המלחין פרדריק שופן בבירת פולין. שופן והבירה הפולנית שזורים זה בזה – שנותיו המעצבות עברו בורשה. העיר מכבדת את מורשתו דרך מוזיקה, אנדרטאות וזיכרון. שופן תופס מקום סמלי ומוערך מאוד בזהות הלאומית הפולנית. כבר בכניסתנו לעיר נחתנו בשדה התעופה ורשה שופן, שנוסד לראשונה ב־1934, ושמו שונה רשמית בשנת 2001 לציון 50 שנה להחזרת שרידיו לורשה. אף שמת בפריז, לבו של שופן, לפי בקשתו, קבור בכנסיית הצלב הקדוש בעיר. מתן שמו לשדה התעופה משקף את הרצון לשייך את שער הכניסה הבינלאומי של פולין לאחד מאייקוני התרבות המוערכים ביותר שלה.
ביקור בכנסייה הסמוכה לעיר העתיקה והתבוננות בעמוד שבו טמון לבו של המלחין, מושכים רבים. במרחק הליכה משם נמצא קומפלקס מוסיקלי הכולל את אוניברסיטת שופן, שמקיימת לעיתים קרובות קונצרטים וחזרות פומביות. לצידו מוזיאון שופן, אחד המוזיאונים הביוגרפיים המתקדמים בעולם, השוכן בארמון ההיסטורי אוסטרוגסקי. השעות שבילינו במוזיאון המיוחד הזה היו בלתי נשכחות – מסע בזמן אל האיש שהעניק ביטוי אמנותי לזהות הפולנית. המוזיאון מאפשר האזנה בלתי פוסקת למוזיקה שלו, הידועה בעומק הרגשי, במלודיות הליריות ובאינטימיות הפואטית שלה, לרוב ביצירות סולו לפסנתר. זו הזדמנות לחוות בו יצירות המשלבות וירטואוזיות טכנית עם רגש מעודן, הלוכדות הן כמיהה אישית והן גאווה לאומית. בחנות המוזיאון נמכרות אינספור מזכרות ממותגות סביב שופן. עיון בתגובות המבקרים בספר האורחים מעלה כתיבת נרגשת המהוות חוויה בפני עצמה.
בנסיעה קצרה באוטובוס מקומי הגענו לפארק הענק וָאז’נקי ולאנדרטה המפורסמת, שנוצרה בסגנון אר נובו על ידי הפסל וצלאב שימנובסקי. היא מציגה את שופן יושב מתחת לעץ ערבה בוכייה מעוצב, שענפיו המתנופפים מקומרים מעליו כמו ידו של פסנתרן – סמל לשילוב בין הטבע למוזיקה. היא עוצבה בשנת 1907 ונחשפה לראשונה ב־1926, נהרסה במלחמת העולם השנייה ונבנתה מחדש. האנדרטה היא סמל אהוב של המורשת התרבותית הפולנית. אוטובוסים עמוסים בתיירים ומשפחות מקומיות לא מוותרים על ביקור כאן, תוך שהם נהנים מפעילות ספורטיבית או משפחתית בפארק הענק.
נהר הוויסלה עם הטיילת המודרנית לאורכו, היווה השראה לאמנים פולנים במשך מאות שנים. רבים מהם גרו בעיר העתיקה לאורך עורק החיים המרכזי הזה, שעיצב את חיי היומיום. מוזיקה של שופן מושמעת מדי יום במוזיאונים ובגלריות בידי אמנים שמחוברים עמוק ליצירתו.
אווה ביאטה אוסובסקה, ילידת ורשה, פסנתרנית ובוגרת אוניברסיטת המוזיקה על שם פרדריק שופן, מגלה לי בהתרגשות: “אני חשה שנולדתי עם שופן. הוא היה איתי מאז בית הספר היסודי, ואני מרגישה שהוא תמיד היה חלק מנשמתי מאז שאני זוכרת את עצמי”, היא משתפת בדמעות לאחר קונצרט פסנתר מרגש במוזיאון אקלסי ייחודי ומרתק, הסמוך לקתדרלת יוחנן הקדוש בעיר העתיקה. ללא ספק, חווית חובה בביקור בעיר המיוחדת הזו.
ערב אחרון לנו בורשה, ואנחנו מוכנים לשיא שיסכם את הביקור ויסגור את המעגל שנפתח במנהטן לפני שלושה עשורים – תפריט הטעימות במסעדת נובו. וואו. במשך כמעט שלוש שעות חווינו ארוחת אומקאסה ( מיפנית – השף בוחר במנות לפי דעתו והסועד אינו יודע מה יוגש על השולחן) מרובת מנות, עם רצף קפדני של צלחות עמוסות המציגות את טעמי הקלסיקה של נובו וחומרי הגלם העונתיים.
6 מנות, כל אחת יצירה גסטרונומית בפני עצמה. שלוש הבולטות ביותר היו:
*טורו טרטר עם קוויאר – מנה קרה יוקרתית של טונה שמנה קצוצה דק (נמסה בפה), מתובלת בעדינות עם בצל ושום, מוגשת עם רוטב הסויה-וואסאבי המפורסם של נובו, ומעוטרת בקוויאר אימפריאלי ובקישוט עירית עדין. שילוב מושלם של עומק מלוח-עשיר נקי ומרענן. חוויה אלוהית
*Beef Toban Yaki של נובו – בשר בקר במרינדה יפנית-פרואנית, נצלה ומוגש רותח על צלחת חרס מסורתית. המנה השאירה אותנו ללא מילים.
*"קופסת בנטו שוקולד” – פונדנט שוקולד מריר (72%) עם גלידת מאצ’ה – שילוב של שוקולד עשיר וקטיפתי עם טעם מאצ’ה עדין ואדמתי. קינוח שחורג מגבולות הטעם הטוב באופן קיצוני.
נפרדנו כל אחד מ – 100 יורו, אך היה זה ערב בורשה שהפעיל שוב את כל החושים ונחרט בזיכרון כמו אותו ערב בלתי נשכח במנהטן.
כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=178310
