ממרומי אחת מנקודות התצפית היפות בסלוניקי נפרשת העיר כולה, עד למימיו הכחולים של המפרץ התרמאי. אנחנו נמצאים באנֹו פּוֹלי (Ano Poli), העיר העליונה ההיסטורית, שבה סמטאות צרות ומרוצפות אבן מתפתלות בין בתים מסורתיים, כנסיות ביזנטיות ושרידי חומות העיר העתיקה.
זהו אחד המקומות החשובים ביותר להכיר את סלוניקי ולהבין את סיפורה. מלמעלה נפרשת העיר המודרנית עד לקו החוף, ואילו מאחורינו ניצבים שרידים לעברה המפואר. מנזר ולאטאדון (Vlatadon), המזוהה עם המסורת הנוצרית הקדומה בעיר ועם פעילותו של השליח פאולוס, מזכיר את ימיה הראשונים של הנצרות בסלוניקי. השכונה המקיפה אותו מציעה הצצה לפן שקט ואותנטי יותר של העיר.
כשיורדים אל קו החוף, סלוניקי משנה את פניה. פסל “המטריות” המפורסם נוצץ כאחד מסמליה העכשוויים המצולמים ביותר. לא הרחק ממנו ניצבת אנדרטת אלכסנדר הגדול, סמל רב־עוצמה למורשת המקדונית של האזור. אגב, כמה מכם יודעים שתסלוניקה, שעל שמה נקראת העיר, הייתה אחותו למחצה של אלכסנדר הגדול?
בהמשך הטיילת ניצב המגדל הלבן, מסימני ההיכר הבולטים של סלוניקי. מגגו נשקפים נופים מרהיבים של הטיילת, המפרץ וקו הרקיע העירוני. לאורך החוף משתלבים פסלים המוקדשים למוזיקה ולאנושות, לצד האנדרטה האייקונית לזכרו של אריסטו ויוצרים מרחב עירוני שבו היסטוריה, אמנות וחיי היומיום נפגשים ללא הרף.
אחת החוויות המרתקות בביקור הייתה סיור מודרך בעברית בקבוצה קטנה בהדרכת אלנה דוטסולאס, מדריכה בעלת ידע עשיר מטעם “סלוניקי IL”. דוטסולאס, המתגוררת בעיר כבר 14 שנה ומביאה עמה גם נקודת מבט ישראלית, הובילה אותנו אל מעבר לאתרי התיירות המוכרים, אל הסיפורים, התרבויות והקהילות שעיצבו את סלוניקי לאורך מאות שנים. הסיור, שנמשך כארבע שעות, שילב היסטוריה, ביקורים בשווקים מקומיים ואינספור טעימות של מעדנים יווניים.
אחת התחנות המפתיעות הייתה דווקא מתחת לפני האדמה. המטרו החדש של סלוניקי משמש גם כמוזיאון ארכאולוגי יוצא דופן. במהלך עבודות ההקמה נחשפו שרידים עתיקים, וחלקם שולבו בתחנות עצמן. כך יכולים הנוסעים לפגוש שכבות של היסטוריה כחלק מנסיעה יומיומית ברחבי העיר. מעטות הערים שבהן נסיעה ברכבת הופכת למסע מוחשי כל כך בזמן.
אבל מבחינתי, אחד משיאי הביקור בסלוניקי מגיע דווקא אחרי רדת החשכה. כשהלילה יורד, העיר מתעוררת לחיים. המוני צעירים ממלאים את המסעדות, הברים והטברנות המסורתיות, גודשים את המרפסות ואת מתחמי הישיבה הפתוחים, ומעניקים לרחובות, לסמטאות ולככרות אנרגיה לילית סוחפת. מוזיקה יוונית חיה נשמעת מכל עבר ובכיכר נברינו שבמרכז העיר הופך הערב לחגיגה עממית של ממש, עם מאות משתתפים המצטרפים במעגלים לריקודי עם יווניים. זוהי סלוניקי במיטבה: תוססת, שמחה, משוחררת ומלאת חיים.
כשעה נסיעה דרומה מסלוניקי, למרגלות הר האולימפוס האגדי, שוכנת העיירה הציורית ליטוחורו (Litochoro), שער הכניסה לעולם אחר לגמרי. טיול יום באזור מוביל אותנו אל מנזר אגיוס דיוניסיוס ההיסטורי, החבוי בתוך ערוץ מיוער, ומשם אל מפלי אורליאס (Orlias), שמימיהם הצלולים נשפכים לבריכות טבעיות בגוני טורקיז. במהלך הטיפוס בשביל E4, אחד ממסלולי ההליכה המוכרים באזור, אנחנו פוגשים במעלה ההר לפסגה פרדות הנושאות אספקה לאורך שבילי ההר, מלוות בכלבי שמירה גדולים. ככל שמטפסים נחשפים נופים דרמטיים, הנפרשים עד לים האגאי. מיתולוגיה יוונית, מנזרים עתיקים, מפלים מרהיבים ונופי הרים עוצרי נשימה. וכל אלה במרחק של טיול יום נוח מהעיר הגדולה.
בחזרה לסלוניקי, מבנה מרשים במיוחד מעורר את סקרנותי. חזית סימטרית ומונומנטלית, עמודים, קשתות ומרפסות מעוטרות יוצרים רושם של מלון פאר אירופי ששרד מתקופת הזוהר של בתי המלון הגדולים ביבשת. זהו הגראנד פאלאס.
Grand Hotel Palace Thessaloniki, המלון שבו בחרתי להתארח במהלך ביקורי באזור. אלא שבניגוד לרושם הראשוני, לא מדובר באחוזה אריסטוקרטית מהמאה ה־19 שהוסבה למלון, וגם לא בארמון היסטורי ששוחזר עבור דור חדש של מטיילים. המלון נבנה מלכתחילה כבית מלון ונפתח רק בשנת 2004.
אשליית הגיל שלו מכוונת לחלוטין. המבנה תוכנן בסגנון נאו־קלאסי מונומנטלי, בהשראת אחוזות אירופיות ובתי מגורים אריסטוקרטיים. תכנונו בצורת האות U, הפרטים הדקורטיביים וחזיתו התיאטרלית נועדו ליצור בדיוק את האווירה שמבטיח שמו: מלון פאר אירופי קלאסי. התוצאה היא תעתוע אדריכלי מסקרן: מלון בן קצת יותר משני עשורים, שנראה כאילו הוא מארח אורחים כבר מאה שנה. מאחורי החזית הקלאסית מסתתר, עם זאת, מלון עכשווי לכל דבר.
243 החדרים והסוויטות שלו עברו כבר תהליכי שיפוץ וחידוש, ועיצובם משלב אלגנטיות קלאסית עם קווים מודרניים, רעננים ומסוגננים. גם מיקומו של המלון מוסיף עניין לסיפור, ומציב בפניו אתגר לא קטן. הגראנד אינו ממוקם על קו החוף המפורסם של סלוניקי, ליד המגדל הלבן או בסמוך לכיכר אריסטוטלוס. הוא ניצב ברחוב מונסטיריו, בכניסה המערבית לעיר, באזור המזוהה היסטורית יותר עם מסחר ותעשייה מאשר עם מלונאות יוקרה.
במובן מסוים, המלון נדרש ליצור יעד תיירותי בפני עצמו. למיקום הזה יש גם יתרונות מעשיים: החניה ללא תשלום, מחירי החדרים עשויים להיות אטרקטיביים יותר בהשוואה למלונות חמישה כוכבים דומים במרכז העיר, ושירות הסעות במוניות, ללא תשלום, פועל מספר רב של פעמים ביום בין המלון למרכז סלוניקי, המרוחק כשלושה קילומטרים.
לדברי נטשה פפנגיוטו (Natasa Papanagiotou), מנהלת הפיתוח הבכירה של המלון, הגראנד משלב פעילות מלונאית רחבת היקף עם מחויבות הולכת וגוברת לנושאי סביבה וקיימות. המלון מחזיק בהסמכת Green Key במשך 11 שנים ברציפות, ומקדם אירועים ירוקים, לרבות כנסים ואירועים חברתיים המתוכננים מתוך מודעות סביבתית. המאמצים הללו זכו להכרה גם בשנה שעברה עת זכה בפרס זהב בקטגוריית Best Greek Green City Hotel במסגרת פרסי Greek Hospitality Awards.
אני שואל את פפנגיוטו עד כמה המלון מוכר בשוק הישראלי. עיניה בורקות. “ישראל הייתה השוק הבינלאומי המוביל של המלון בעונת הקיץ הנוכחית”, היא מספרת. “במהלך השנתיים וחצי האחרונות נרשמה ירידה בתיירות העסקית מישראל, אבל מאז היא התאוששה, וקבוצות מאורגנות מישראל שוב בוחרות להתארח אצלנו”.
לדבריה, בשנת 2028 צפוי להתווסף מוקד עניין משמעותי נוסף בסביבת המלון. מוזיאון השואה של יוון, המתוכנן לקום בקרבת מקום, יוקדש לשימור זכרה של הקהילה היהודית המשגשגת שחייתה בעבר בסלוניקי, ושל עשרות אלפי בניה ובנותיה שנרצחו בשואה. עבור המבקרים הישראלים בפרט, צפוי המוזיאון להפוך לאחד האתרים המשמעותיים והמרגשים ביותר בעיר. פפנגיוטו בהחלט מודעת לחשיבות המוזיאון ולקהל היעד הישראלי העתידי של הגראנד.
השילוב בין סלוניקי התוססת להר האולימפוס האגדי הופך את חבל מקדוניה בצפון יוון ליעד שבהחלט כדאי לגלות, במרחק של כשעתיים טיסה בלבד מישראל. אבל הדבר שאקח איתי הביתה יותר מכול הוא דווקא ה”קֶפי” (Kefi) היווני. אותה שמחת חיים יוונית מידבקת, שבה מוזיקה, ריקודים ורגעים משותפים חשובים יותר מרכוש וממותרות. המילה עצמה חולקת שורש לשוני ערבי עם ה”כיף” הישראלי. שני חופים שונים של הים התיכון, אולי, אבל כשמדובר בהנאה מהחיים, מתברר שכולנו מדברים באותה שפה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם
