רבים מאמינים שעדיין אין כל האטה בפעילות המנצח האגדי, אשר יציין את יום הולדתו ה־90 ביום רביעי השבוע 29 באפריל. נוכחותו על הבמה, השרביט בידו, נדמתה כמעט חסינה לזמן. זובין מהטה, יליד מומבאי, הפך לאחת הדמויות המתמשכות והמשפיעות בעולם המוזיקה הקלאסית, והקשר שלו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שנמשך יותר מחמישה עשורים, נחשב לאחד הארוכים והייחודיים בתחום.
אך הקשר של מהטה לישראל לא הסתכם רק באולמות הקונצרטים. במשך שנים, הוא היה טבוע גם במקום אחר – עולם המלונאות. הילטון תל אביב, בו נשאתי בעבר בתפקיד רשמי בהנהלת המלון, לא היה עבורו רק מקום לינה, אלא סוג של בית שני. כבר בשנות ה־60 המאוחרות של המאה הקודמת, כאשר היצע המלונות הבינלאומיים בעיר היה מצומצם, בלט המלון כסמל לאירוח מודרני ופתוח לעולם. מהטה, שהיה אז בתחילת דרכו הבינלאומית, נקלט במהירות במעגל הפילהרמונית והמלון, מצדו, אימץ אותו כחלק בלתי נפרד מהזהות שלו.
עם השנים, נוצר חיבור יוצא דופן בין אמן בינלאומי מוביל לבין מותג מלונאי. בשלב מסוים אף נשאה סוויטת גג במלון את שמו. לא כמחווה שיווקית, אלא כביטוי לקשר אמיתי, יומיומי. מהטה עצמו השתתף בקביעת השלט. מחווה קטנה, אך משמעותית. אורחים שעברו בטרקלין הגג המפנק הסמוך נחשפו לשם הזה, כחלק טבעי מהנרטיב של המקום.
הוא היה דמות מוכרת במלון. לא רק באירועים רשמיים: גאלות, ערבים ממלכתיים או הופעות, אלא גם ברגעים הפשוטים: ליד דלפק הקונסיירז’, בלובי, במסדרונות. נוכח, נגיש, חלק מהקצב של המלון.
גם בתקופות מתוחות, כמו מלחמת המפרץ בשנת 1991, כאשר טילים נפלו על תל אביב ורוב האורחים הזרים עזבו, מהטה נשאר. לא כהצהרה, אלא כהמשך ישיר של מערכת היחסים שלו עם המקום ועם מדינת ישראל שאהב.
עם השנים, המלון השתנה. שיפוצים שינו את מבנהו, והסוויטה שנשאה את שמו נעלמה. במקומה הוצעה לו כשהגיע סוויטה יוקרתית, אך גנרית, ללא אותה משמעות. במקביל, גם נוכחותו של מהטה המתבגר הפכה פחות תדירה, והקשר, אף שנשאר, כבר לא היה גלוי כפי שהיה בעבר.
לפני כשש וחצי שנים, ממש לפני מגפת הקורונה, אירח המלון ערב פרידה רשמי לציון סיום דרכו עם התזמורת. אולם האירועים התמלא בקרוב לאלף איש ממוקיריו ולקוחות המלון. זה היה ערב של סיכום, של כבוד, של סגירת מעגל.
באותו רגע, חלפה בי המחשבה שהסיפור לא צריך להסתיים כך. שראוי להחזיר את המחווה שאבדה, ואולי להנציח את תרומתו לקרוא מחדש לסוויטה על שמו. אולי אמליץ לקברניטי המלון לעשות זאת לרגל יום הולדתו ה־90.
כיום איני כבר חלק מהילטון וההרהורים של אז אינם כבר רלבנטים. שיניתי את דעתי כי תחילת 2026 הביאה תפנית. מהטה הודיע כי הוא מבטל את כל הופעותיו המתוכננות בישראל, בנימוק שאינו יכול להפריד בין מוזיקה לפוליטיקה. החלטה פומבית, חדה, שהגיעה על רקע תקופה מורכבת במיוחד עבור ישראל מאז אירועי 7 באוקטובר. מעריציו חובבי הפילהרמונית נתקפו באלם ובהפתעה.
במשך עשרות שנים, נתפס מהטה כאן כדמות שמעל למחלוקות. כמי שפועל במרחב שמחבר בין אנשים. ההחלטה הזו שינתה את התמונה. לא בהדרגה, אלא בבת אחת. בעולם המלונאות, סוויטה עם שם אינה רק חדר. היא סיפור. היא אמירה. היא משקפת קשר מתמשך. לא רק הישגי עבר, אלא גם הזדהות בהווה. וכאן, הקשר הזה כבר אינו שלם.
תרומתו של מהטה לחיי התרבות בישראל נותרה משמעותית. אי אפשר למחוק אותה. אך כשמדובר במחווה מלונאית תאורטית, כמו גם במוזיקה, לא רק הדרך חשובה, אלא לעניות דעתי גם האופן שבו היא מסתיימת.
עד 120 מאסטרו! זכור כי התו האחרון של החרמתך את ישראל הוא זה שיזכר. עצוב לי שכך.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם
