בית המשפט החליט לטובת המלונות בטבריה

מלון רימונים גלי כנרת טבריה. לא חייב לפנות אשפה. צילום עירית רוזנבלום

בית המשפט המחוזי בנצרת הצטרף היום לשורה ארוכה של בתי משפט שקבעו כי רשויות מקומיות הגובות היטל אשפה חריגה מעסקים, עושות זאת בחוסר סמכות. עיריית טבריה ביקשה לחייב את בעלי העסקים בעיר לשאת בעצמם בעלות פינוי פסולת עודפת ואף הודיעה כי בכוונתה לדרוש מהם פינוי עצמי של כלל הפסולת (בסיסית ועודפת) ובתמורה לקבל זיכוי על חשבון הארנונה, עבור הפסולת הבסיסית.

לאחר פניות חוזרות ונשנות של התאחדות המלונות טבריה ורשת מלונות פתאל לעיריית טבריה בבקשה לבטל את ההחלטה שהתקבלה שלא כדין, עתרו השתיים לבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בבקשה שיורה על ביטול החלטת העירייה כיון שניתנה בחוסר סמכות.

בעתירתן, טענו התאחדות המלונות בטבריה ורשת מלונות פתאל, באמצעות עוה"ד יצחק לזר וטל סלע ממשרד גורניצקי ושות', כי פינוי האשפה הנו אחד השירותים החיוניים והבסיסיים שרשות מקומית מחויבת לספק לתושביה ולעסקים אשר בתחומה, וזאת בתמורה לתשלומי הארנונה המשולמים על ידה. העירייה, לטענתם, חייבת לספק את שירות פינוי האשפה, כאשר שירות זה כבר נכלל במחיר הארנונה שבית עסק, ובכלל זה המלונות ברחבי העיר, משלמים.

שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, יונתן אברהם מציין בפסק הדין כי "לעניות דעתי שגגה נפלה בהבנה העירייה את פסק הדין בפרשת חולון", ומוסיף: "כפי שכבר ציינתי לעיל, חובתה של העירייה לפנות את האשפה שבתחומה הינה חובה שבדין. הדין אינו מבחין בין הפסולת הבסיסית לבין הפסולת העודפת", לדבריו, אפילו בפסיקה קודמת בעניין עיריית חולון חובה כוללת זו של העירייה אינה משתנה אלא עוסקת בשאלה האם הרשות רשאית לגבות היטל על פינוי האשפה בנוסף להיטל הארנונה. שם נקבע כי חלק מהאשפה (אשפה חריגה) אותה מחויבת הרשות לפנות, אינה נכלל בתשלומי הארנונה ויש לרשות סמכות לגבות אגרה נוספת בגינה. יחד עם זאת, בעניין עיריית טבריה הרי שגם האגרה הנוספת אותה גבתה מהעסקים במהלך השנה האחרונה, נעשתה בחוסר סמכות ולא לפי חוק.

בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל, כאמור, את עתירת התאחדות המלונות טבריה ורשת מלונות פתאל וקבע כי עיריית טבריה תשלם 20,000 שקל הוצאות משפט.

מהתאחדות המלונות נמסר: "מדובר בפסק דין חשוב ומשמעותי, המונע מהרשות המקומית לפעול בחוסר סמכות בכל הקשור לגביית מיסים. אנו עדים חדשות לבקרים למצב שבו רשות מקומית מחליטה לקצר תהליכים ולפעול להעמקת הגבייה מבעלי העסקים כדי לכסות גירעונות, מבלי שניתנה לכך סמכות בחוק כלשהוא. אנו רואים הישג בהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר התערב בשיקול הדעת המנהלי של הרשות המקומית וקבע כי התקבלה בחוסר סמכות".