החופים, האגמים והנהרות של אירופה ממשיכים לשמור על סטנדרטים גבוהים של איכות מים, כאשר רובם המכריע של אתרי הרחצה בטוחים לחלוטין למבקרים. כך עולה מתוך דוח מי הרחצה הרשמי לשנת 2025. מאירלנד ועד אסטוניה וקפריסין, 96% מכלל האתרים המנוטרים ביבשת עומדים בתקני האיכות המינימליים, ורק 1.5% מהם דורגו כבעלי איכות מי הרחצה "גרועה".
הנתונים מראים כי איכות המים בחופים ובים הפתוח טובה בדרך כלל בהשוואה לנהרות ואגמים: 88% ממי הרחצה בחופים הוגדרו כ"מצוינים", לעומת 78% בלבד במקורות המים הפנימיים (היבשתיים). מחברי הדוח מסבירים כי הדבר נובע ממאפייני מקורות המים במרכז אירופה – המורכבים מאגמים קטנים, בריכות ונהרות בעלי זרימה חלשה. גופי מים אלו רגישים בהרבה לאירועי זיהום קצרי טווח הנגרמים מגשמים עזים או מתקופות בצורת, במיוחד במהלך חודשי הקיץ.
איכות המים נקבעת ומסווגת לארבע דרגות – "מצוינת", "טובה", "מספקת" או "גרועה" – על בסיס רמות החיידקים E. coli ו-Enterococci שנמצאו בהם, המהווים אינדיקטורים מרכזיים לזיהום צואתי ולסיכונים בריאותיים. לפי סוכנות הסביבה האירופית (EEA), חשיפה למי רחצה מזוהמים עלולה להוביל למחלות מערכת העיכול (כמו קלקולי קיבה ושלשולים), כמו גם לדלקות באוזניים, בעיניים ובדרכי הנשימה העליונות.
המצטיינות: איפה המים הכי נקיים באירופה?
המדינה שקוטפת את המקום הראשון עם איכות המים הטובה ביותר היא קפריסין, שבה 100% מאתרי הרחצה הוגדרו כ"מצוינים". מיד אחריה ברשימה נמצאות: יוון (97.1%), בולגריה (96.9%) ואוסטריה (96.5%).
מדינות כמו ליטא וסלובניה הציגו איכות מים מצוינת בחופיהן, אך מקורות המים הפנימיים שלהן (אגמים ונהרות) הורידו את הציון הכולל שלהן. בגזרת האגמים והנהרות, המצטיינות הן אוסטריה ופינלנד, שם כ-95% מהמים הפנימיים סווגו כמצוינים. את חמישיית המדינות המובילות באיכות המים הכללית סוגרות דנמרק (94.3%), לוקסמבורג (94.1%) וגרמניה (91.5%).
המאכזבות: אילו מדינות סוגרות את הרשימה?
בצד השני של המתרס, בשלוש מדינות באיחוד האירופי – אסטוניה, הולנד וצרפת – 3% או יותר מאתרי הרחצה הוגדרו כבעלי איכות מים "גרועה" בשנת 2025.
אלבניה רשמה את הנתון הנמוך ביותר ביבשת, כאשר רק 16.8% ממי הרחצה שלה נחשבים למצוינים. ארבע מדינות נוספות בלבד הציגו שיעור של פחות מ-70% מים מצוינים: אסטוניה (56.9%), פולין (58.7%), הונגריה (64%) ובלגיה (67.9%).
בבחינת מקורות מים פנימיים בלבד, המדינה עם איכות המים הנמוכה ביותר היא ספרד. מעל ל-11% מהנהרות והאגמים שלה סווגו באיכות גרועה, ורק 53.1% נחשבו למצוינים – הנתון הנמוך ביותר באירופה בקטגוריה זו. סלובניה, פורטוגל וקרואטיה הציגו אף הן נתונים נמוכים יחסית באיכות המים הפנימיים שלהן.
אתגר הנהרות: זיהום היסטורי ועיור מהיר
הדוח מדגיש כי מי הרחצה בנהרות נותרו האתגר הגדול ביותר. רק 47% מתוך כ-1,200 אתרי רחצה מוכרזים בנהרות ברחבי אירופה השיגו איכות מים "מצוינת" בשנת 2025.
הגורמים המרכזיים לפגיעה באיכות מי הנהרות, לפי הדוח, הם תהליכי עיור מהירים וזיהום שנוצר עוד בתקופת המהפכה התעשייתית. כיום, הגורמים המשפיעים ביותר כוללים אירועי זיהום קצרי טווח לאחר גשמים כבדים (הצפת מערכות ביוב משולבות ונגר עירוני), זיהום שמקורו בחקלאות, והפרשות צואתיות של חיות בר ומקנה הנגישים לגדות הנהר.
עם זאת, יש גם מקום לאופטימיות: לפי ה-EEA, איכות המים ברבים מהנהרות העירוניים ובגופי המים השונים משתפרת בהדרגה הודות למדיניות המים האירופית הנוקשה. כתוצאה מכך, שחייה ורחצה בנהרות הופכות שוב לאפשריות ומותרות במספר ערים מרכזיות באירופה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם
