טבריה : מוקד אבטלה נואש, עקב קריסת התיירות הנכנסת

עסקי התיירות בטבריה הקימו מטה מאבק . צילום עירית רוזנבלום

אתמול (14.6) יצאה מטעם מטה המאבק בטבריה, קריאה לשרי האוצר, הפנים והתיירות, להתגייסות וסיוע יותר מאשר בשאר אזורי הארץ. בין היתר הציעו:

– הארכה והגדלת מסגרת הפיצוי לבתי המלון והעסקים,

– חל"ת גמיש, עד התאוששות ענף התיירות,

– פטור ממע"מ ע"פ מתווה אילת,

– תמריצים כספיים להבאת תיירים,

– הקצאת תקציב שיווק לקידום תיירות פנים.

הפנייה נשלחה גם ליו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שקיבל קריאה לעזרה.

אבי זנדברג ויעקב אמסלם, שני אנשי תיירות טבריינים ותיקים ושורשיים בעיר, חתמו על המכתבים בשם חבריהם, וכתבו: "בעיר שיתוק מלא, שבר גדול. בלי התגייסות וסיוע מיידי של המדינה, תתקשה טבריה לשרוד". בין השאר נכתב, שעל רקע משבר הקורונה, וחרף ניסיונות החזרה לשגרה, בטבריה ישנו שיתוק מלא, העיר מצויה בשבר גדול, היות וחיי הכלכלה מבוססים ברובם על תעשיית התיירות, בעיקר על תיירות צליינית נכנסת, בניגוד לאזורים רבים בארץ (לרבות אילת), שמסתמכים בעיקר על תיירות פנים.

נתונים סטטיסטיים על-פי נתוני הלמ"ס: תפוסת החדרים בטבריה בשנת 2019 עמדה על 68%, שמתוכם 58% לינות תיירים וכ- 42% לינות ישראליים. במרבית המלונות בטבריה התיירות הנכנסת מהווה 85% מהתפוסה בהם. בטבריה קיימים כ-43 בתי מלון ומלוניות, וכ- 4500 חדרים., התפלגות המלונות בטבריה: 50% מלונות רשתיים ו- 50% מלונות לא רשתיים. התשתית המלונאית בטבריה נבנתה על פי מדיניות ממלכתית שעיקרה, בניית מלונות תיירות לתיירות נכנסת, בעידוד משרד התיירות במסגרת הקרן לעידוד השקעות. ללא משבר הקורונה, בשנת 2020 מדינת ישראל הייתה צפויה לקלוט מעל כ- 5 מיליון תיירים, ולצורך כך אין ספק שמדיניות זו, שיושמה בטבריה, הייתה חלק ממדיניות נכונה.

מצב התעסוקה: סגירת עסקי התיירות והמלונות, עקב משבר הקורונה, פגעה משמעותית בפעילות הכלכלית בעיר, נתוני האבטלה בטבריה עמדו על 34.5% בחודש אפריל 2020, נתוני שירות התעסוקה אינם מתייחסים לעצמאיים, העוסקים והמועסקים בזמן שגרה בעסקי התיירות או בעסקים התלויים בתיירות, ששם הנתונים אף מגיעים לכ- 50%. מובטלי טבריה והסביבה, שנפלטו מעסקי התיירות, הם תושבי ישראל, בעלי משפחות, שרובם שייכים למעמד סוציואקונומי נמוך (טבריה מוגדרת בדרגה 4), אינם בעלי אמצעים ויכולת לשרוד כלכלית ללא הכנסה לאורך זמן רב.

חשוב לומר בבירור: טבריה היא כעת מוקד אבטלה נואש, בניגוד לרוב אזורי התיירות האחרים בארץ, שיעור גבוה מעסקי התיירות הינם ביזמות פרטית ומקומית. מדובר בעסקים המושרשים מזה שנים ודורות בעיר, המחזיקים את כלכלת העיר, ואינם חלק מרשתות גדולות. מתוך הבנה שטבריה, על מגוון ענפי התיירות שבה, תתבסס בשנה הקרובה רק על תיירות הפנים, שנכון להיום מתקיימת רק בסופי שבוע (עד לחזרת התיירות הנכנסת), צפי התיירות בטבריה בחודשים הקרובים, יעמוד על שיעור של כ- 20% תפוסה, הנמוכה משמעותית מזמן שגרה והיכולת לכסות עלויות תפעול בסיסיות, וזאת בנוסף למגבלות התו הסגול.

בלי התגייסות וסיוע של המדינה, תתקשה טבריה לשרוד: בצד זה, יש לזכור כי העירייה מנוהלת על ידי ועדה קרואה והחלה תהליך הבראה, לאחר משבר פיננסי וניהולי ארוך שנים, ואין באפשרותה לסייע לעסקי התיירות בתקציבי שיווק. לכן, האתגר בשיקום טבריה נדרש אף יותר משאר אזורי הארץ.