חברים יקרים לי מאוד,
זהו העלון האחרון שאני עורך. העלון הוא מטבעו כלי לעדכון שוטף, אך לאורך השנים השתדלתי להשתמש בזירה הכתובה שלו גם להרחבת הדעת וגם ליצירת עניין מקצועי. בכל עלון הקפדתי לסיים בתמונה שקלטה עדשת מצלמתי מנופי הארץ, ובשיר פרי עטו של משורר ישראלי. השראה, בעיניי, נמצאת בין השורות של כל מסמך ששולחים חברי הלשכה לעמיתים בחו״ל.
כתמי הגיל, השערות המלבינות, הגוף המסתרבל ורגע לפני שאהפוך לנכס מבוקש בבתי הספר לרפואה, החלטתי לסיים את תפקידי כמנכ״ל הלשכה – ובכלל זה את עריכת העלון ״מעניין לי את הדוקט״, שייסדנו סמוך לתחילת תפקידי לפני כמעט 12 שנים.
בימינו הציניות והתועלתנות שולטות בכיפה. אין ענפי כלכלה רבים בישראל שאחד מתנאי הסף להשתייכות אליהם הוא אהבת הארץ – לא מן השפה ולחוץ, אלא כהלכה למעשה. מארגני התיירות הנכנסת נושאים עמם את שמה, יופייה וסיפורה של ישראל לכל מקום שאליו הם מגיע ברחבי העולם, ופועלים ללא לאות כדי להביא אליה מבקרים. רובם המכריע של התיירים הפוקדים את הארץ שבים לבתיהם עם רשמים חיוביים ומפוכחים, בניגוד לתדמית הקודרת והמעוותת הרווחת מעבר לים.
אם לא די בכך שנועדנו לחיות בארץ הזאת ולאהוב אותה, מתייצבת המדינה ומוסיפה משלה מבוכים בירוקרטיים פתלתלים, ההופכים את האהבה הזו למבחן הישרדות תמידי של כושר עמידה וסבלנות.
למרות הסיכונים השזורים בחיים בארץ שהובטחה לאברם, בוחרים חברי הלשכה, בכל פעם מחדש, להגביה מבט ולרדוף אחר התקווה לנס הפריחה המתחדשת. בענף שלנו אופטימיות אינה רק משאלת לב – היא חלק מתוכנית העבודה. אין משבר שיכול לשבור את הרוח והנחישות של אנשי התיירות הנכנסת.
אני חותם את פרק העשייה בלשכה בלב מלא הודיה על הזכות שניתנה לי להיות שותף לדרך. זכיתי לצעוד לצד אנשים שרואים בתיירות הנכנסת לא רק מקור לפרנסה; בעיניהם היא גם מנוע לרווחה כלכלית, בעיקר לתושבים בפריפריה, וגשר לישראל גם בימי סערה. אני יוצא לדרך חדשה, בתקווה למצוא נתיבים מעניינים ומרתקים שממתינים שאגלה אותם.
לגיא קלנר, שייכנס לתפקיד מנכ״ל הלשכה ביום א׳ הקרוב, אני מאחל הצלחה רבה. בשבועות הראשונים אלווה אותו בדרכו החדשה בלשכה. משיחות שכבר קיימנו אני יודע שגיא הוא האיש הנכון להוביל את הלשכה לימים שבהם תשכח הסערה ועיקר הזמן יוקדש לפיתוח ולצמיחה.
שלכם כתמיד,
יוסי פתאל
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם
