מתיירות לדיפלומטיה: ראיון עם איתן לבאון, שגריר ישראל בסלובקיה

"התיירות והדיפלומטיה הישראליות, דומות בזה שאחת ממטרותיהן החשובות, היא להציג את 'ישראל היפה' בפני העולם". והוא יודע על מה הוא מדבר, מפני שאת הקריירה שלו התחיל בענף התיירות, עבר לעולם הדיפלומטיה, והיום משמש כשגריר ישראל בסלובקיה. זהו איתן לבאון (וייס) – שגריר ישראל בסלובקיה, אותו פגשתי בכנס השנתי של 'התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל', שהתקיים בברטיסלבה בירת סלובקיה (19-22.10.2025) ובו השתתפו כ- 220 בכירי ענף התיירות בארץ, על מגוון תחומי עיסוקם.

איתן הגיע לכנס לברך בתפקידו הרישמי כשגריר הישראלי, ולהפתעתי, רבים מבאי הכנס (בעיקר המבוגרים שבהם) ניגשו אליו לטפוח על שכמו, בהתייחסם אליו כקולגה מענף התיירות. הם מכירים אותו, ובעיקר הכירו את אביו וחלקם גם את סבו – שהיו מחלוצי התיירות בישראל (שהעולם הרחב היה אז פחות פתוח לפניה) ומהמובילים והמחדשים בענף. בדבריו למשתתפי הכנס, ציין איתן לבאון (שמצאתי בו אישיות מרשימה מאד, אך כזה המתנהל ב'גובה העיניים') את היחסים הידידותיים בין שתי המדינות והזכיר את הרקע התיירותי בו גדל ובו השתלב.

את השגריר פגשתי לראשונה לפני כ- 3 שנים, כשהשתתפתי בסיור עיתונאי תיירות בסלובקיה, שבמרכזו היתה ההיכרות עם תיירות הבריאות והספא באזור טרנבה ובעיר פישטני, ומשם המשכנו לערים נוספות. בברטיסלבה הצטרפו אלינו איתן ורעייתו נאוה, לסיור בעיר הבירה בה נמצאת השגרירות והשתלבו בינינו באופן הכי טבעי. וכיוון שהזכרתי את רעייתו נאוה – התרשמתי מבת-זוג מעורבת ומסייעת לשגריר בכל דבר אפשרי, ומחוייבת עד מאד לשיפור תדמיתה של ישראל בכל מקום בו הם משרתים, ובמיוחד בתקופה מורכבת זו, בו הפכה, למעשה, ל"שגרירת ההסברה" הישראלית בסלובקיה, ועושה זאת כשליחות. השניים הורים ל- 2 בנים ובת, שגם הם מרגישים כזכות לייצג את ישראל במיטבה.

והנה, לאחר 3 שנים, שוב פגשתי את הזוג היפה הזה, והפעם גם התוודעתי לרקע של השגריר – שנולד לעולם התיירות, עבר לדיפלומטיה, ומסתמן שיסגור מעגל, עת ישוב לענף התיירות… מכאן צמח הראיון.

משפחת וייס מחלוצי ענף התיירות בישראל – שושלת?

נולדתי וגדלתי בחיפה (1958) במשפחה של סוכני נסיעות, כך שתיירות היתה הקרקע בה גדלתי. סבא, אברהם ברוך וייס, שעלה מרומניה בשנות ה- 30 (ולמזלו ניצל מהשואה), היה חלוץ בתחום התיירות בישראל, והיה הבעלים של המלון המפואר (אז) וייס, שבו התחתנו כל המי ומי בחיפה ובצפון. משנות ה- 70 הקים והפעיל את תיירות המרפא והספא מהארץ למזרח אירופה (רומניה, הונגריה, יגוסלביה) וגם הוביל בתחום הרכבות באירופה. אני זוכר עצמי כבר כנער, נרגש לכרטס יורייל פס.

אבא, עלי וייס, הקים והרחיב סוכנות קמעונאית א.ב.טורס, בשכונת הדר בחיפה, וסוכני הנסיעות בארץ עבדו דרכו. בשנות ה- 70 הקים את הסוכנות הקמעונאית "תור תבל", שעבדה עם כל סוכני הנסיעות, ופתחה גם סניפים בת"א ובירושלים. הסוכנות סיפקה שירותי תיירות במרחבי העולם, כולל בארה"ב, וההתמקדות היתה בתיירות מרפא ישראלית למזרח ומרכז אירופה. אבא בהחלט היה אוטוריטה בתחום זה ובענף התיירות בכלל.

איך השתלבת בענף התיירות המשפחתי? 

מנעוריי הגעתי למשרד הנסיעות בחיפה ועזרתי לאבא, ולאחר שירותי הצבאי, השתלבתי בעבודה בסוכנות החיפאית, בה כבר עבדו אחי ואחותי, עברתי קורס סוכן נסיעות מורשה ועד היום יש לי גם תעודת סוכן מומחה. היה הגיוני שאעבור לעבוד בסניף התל-אביבי ששכן בבית אל-על ברח' בן יהודה, והתחלתי לנהל אותו. בסניף זה ארגנו כנסים מגוונים לישראלים בחו"ל, אליהם הגיעו גם סוכני נסיעות מהונגריה ויגוסלביה, שהיו מתונות (יחסית) בין המדינות הקומוניסטיות. אני גאה לציין שלפני עידן האינטרנט, יזמנו חוברת עבודה לסוכנים, שהפכה ל'מדריך למשתמש' של סוכני הנסיעות.

כיצד הגעת מתיירות לדיפלומטיה?

במקביל לעבודתי בסניף סוכנות התיירות המשפחתית בת"א, למדתי באוניברסיטת חיפה לתואר ראשון ב"מדע המדינה והיסטוריה כללית". ב 1989 התחתנתי עם נאוה, ובתקופה זו נפתח מסך הברזל ומדינת ישראל מצאה עצמה ללא מומחים במזרח אירופה – וזה כנראה היה הטריגר להצטרפותי לקורס צוערים במשרד החוץ. הרגשתי בשל לייצג את המדינה, גם בשל נסיוני בעיסוקיי התיירותיים עם מדינות מזרח אירופה.

ב- 1990 התקיים מכרז בקרב הצוערים, וזכיתי להישלח (טרם סיום קורס הצוערים) לפראג בירת צ'כיה שהיתה כ- 10 חודשים אחרי 'מהפכת הקטיפה' ובתהליכי התאוששות. בסיוע מלגה של 'קרן רוטשילד' שהינו שם שנתיים, ולמדתי באוניב' קרל בפראג את נושא מזרח אירופה, במעמד של סטודנט-דיפלומט מטעם משרד החוץ, עם תעודת מזכיר שני בשגרירות בפראג. בסיום הלימודים הצטרפתי לשגרירות כסגן שגריר ישראל בפראג.

תאר את מסלול התפקידים שלך כדיפלומט?

בתקופת כהונתי בשגרירות בפראג, התמחיתי במגוון התחומים: המדיני, כלכלי, תרבותי וכמובן בחיזוק הקשרים בין צ'כיה לישראל. כך נחשפתי למערכת היחסים המיוחדת בין שתי המדינות. למדתי את השפה הצ'כית, וזה בהחלט מסייע לי כאן, בסלובקיה, כיוון ששתי השפות מאד דומות (כזכור, צ'כוסלובקיה התפרקה ל- 2 מדינות ידידות). בהמשך עברנו (משפחה עם ילדים קטנים) לשגרירות בוינה, כאחראי על הקשרים עם סלובקיה וקרואטיה – כיוון שאז לישראל לא היו שגרירויות בברטיסלבה ובזאגרב. בהתאם לנהלי הדיפלומטיה, חזרנו לישראל (כבר לביתנו הקבוע במודיעין) והייתי דסקאי במשרד החוץ לקבוצת מדינות וִישֶגְרַאד (צ'כיה, סלובקיה, הונגריה, פולין).

ב- 2002 חזרנו לשגרירות בוינה – הפעם כבר כסגן שגריר ישראל באוסטריה, וזו היתה תקופה מרתקת; ב- 2007 שוב חזרתי עם המשפחה לארץ, ועסקתי במשרד החוץ בנושאים ממוקדים, כמו לדוגמא, ועידת דרבן 2 בז'נבה, ומוניתי להיות מנהל המחלקה הבינלאומית במרכז המחקר של משרד החוץ בירושלים; בהמשך הגעתי לנציגות שליד מוסדות האו"ם בז'נבה – לוועדה לפירוק הנשק; מוניתי לקונסול הכללי של ישראל בדרום מערב ארה"ב ואחראי למדינות הגדולות של אמריקה (דוגמת יוסטון בטקסס) – שם נחשפתי לעוצמתה של יהדות ארה"ב, הגדולה והמבוססת (בהשוואה לקהילות היהודיות באירופה); חזרתי לישראל לאגף האסטרטגי במשרד החוץ, כפרויקטור לדיווחים של פירוק נשק באו"ם; בשנת 2021 מוניתי לשגריר ישראל בסלובקיה.

אני מבקש להדגיש, שלאורך כל תקופת שירותי כדיפלומט, נושא התיירות היה כנר לרגליי, כאלמנט חשוב בחיזוק ועיצוב היחסים בין המדינות בהן שירתתי ובין ישראל, כיוון שבתחום התיירות, היחסים הם לא רק בין מדינות ולא רק בין עמים, אלא בין אנשים.

מה היו האתגרים בתפקיד השגריר בסלובקיה?

מוניתי בשנת 2021 לשגריר ישראל בסלובקיה – בשיאה של מגיפת הקורונה. תקופה לא-פשוטה, אך מי צפה שהשנים הבאות תהיינה קשות הרבה יותר? אין ספק שנקודת המיפנה היתה 7.10.2023 ששינתה לחלוטין את דגשי העבודה הדיפלומטיים שלנו בסלובקיה. מעבודה 'מסורתית' של דיפלומט מערבי המקדם את המדיניות, הכלכלה והתרבות, הפכנו ל"יחידה לוחמת" בחזית ההסברה הישראלית, הפועלת למניעת יוזמות אנטי-ישראליות כאן ובאיחוד האירופאי, כולל מיפגשים ואירועים יזומים לאישי מימשל, לדיפלומטים הזרים (שיש ביניהם שהיפנו כתף קרה) ולסטודנטים באוניברסיטאות (לקהל הצעיר הבת שלי מפליאה להסביר). כל עובדי השגרירות וגם משפחתי הפרטית, כולנו מגוייסים לחזית הזו. תקופה קשה (לשון המעטה), אך זה תפקידנו וזו גם השליחות.

האם המשפחה עדיין עוסקת בתיירות? ואתה – מתכוון לשוב לענף??

למרבה הצער, המשפחה המורחבת כבר לא עוסקת בתיירות, וחבל. זו הסיבה שאני חושב על חזרה למקצוע, כדי להמשיך את המסורת שהתחילה עם סבא והמשיכה לצמוח בניהולו של אבא. הרי תיירות, לצד כל ה'ביזנס' הסיזיפי – היא גם השער להיכרויות וחברויות בין אנשים מתרבויות שונות, כשמבחינתנו זו ההזדמנות להציג את "ישראל היפה' לעולם.

חדש! הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ:  IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם

כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=181863