במשך שנים ICE – רשות ההגירה והמכס של ארה"ב שכרה באמצעות זרוע התעבורה האווירית (IAO) שירותי תעופה מחברות פרטיות, בהסדר שהניב להן הכנסות קבועות. טיסה ממוצעת לגירוש עולה לפי הערכות בין 100 ל־200 אלף דולר, כולל מטוס, צוות טיסה, מאבטחים וצוות רפואי. כיום מופעלים במקביל בין שמונה לארבעה־עשר מטוסים חכורים, שמאפשרים ביצוע כ־15 אלף גירושים בחודש.
אלא שהיעדים החדשים שהציב הנשיא טראמפ – בהם גירוש של מיליון מהגרים בלתי־מתועדים בשנה – דורשים יכולת גדולה בהרבה. לפי דיווח ב־NBC News, שרת ביטחון המולדת קריסטי נועם דוחפת לכך ש־ICE תקים צי עצמאי של כ־30 מטוסים לפחות, כדי לא להיות תלויה בקיבולת המוגבלת של מפעילים חיצוניים.
המהלך מתאפשר בזכות תוספת מימון עצומה, של יותר מ־75 מיליארד דולר, מהם כ־30 מיליארד לפעולות גירוש – זינוק חד לעומת תקציב שנתי של 9.5 מיליארד בלבד בעבר.
תומכי הרעיון טוענים כי צי עצמאי יעניק ל־ICE שליטה מלאה בלוחות הזמנים, רמת ביטחון גבוהה יותר וגמישות במשימות, כולל שימוש אפשרי במטוסים למקרי חירום לאומיים. מנגד, מבקרים מזהירים כי מדובר בהשקעה אדירה שתגרור עלויות תחזוקה וכוח אדם גם בעתות שבהן מספר ההרחקות יפחת, מה שעלול להפוך את הצי לנטל יקר.
באתר רשות ההגירה והמכס של ארה"ב מצויין: "IAO – זרוע התעבורה האווירית של רשות ההגירה והמכס (ICE) – מפעילה מערך טיסות מסחריות וצ'רטר להעברת והרחקת זרים מארה"ב. מ־12 מטוסים המוצבים בטקסס, אריזונה, לואיזיאנה ופלורידה ועד טיסות מיוחדות בסיכון גבוה – כך מתבצע אחד המבצעים הרגישים ביותר של משרד ביטחון המולדת".
חדש! הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם