ב־16 באוקטובר הקרוב יצוין עוד יום הולדת למנהיג שחוכמתו הייתה יכולה להועיל לנו מאוד במציאות המטלטלת של ימינו. הוא נולד בשנת 1886, במאה ה־19 הרחוקה, ואיננו עוד עמנו. בעוד שרוב האנשים, ואני ביניהם, נוהגים לכבד את זכרו בביקור בקברו בשדה בוקר, הפעם החלטתי לחלוק לו כבוד בדרך שונה. התחברות לשורשיו בפולין. לדוד בן־גוריון.
בדרכנו חזרה מגדנסק אל נמל התעופה שופן בוורשה, סטינו מהכביש הראשי לעבר עיירה קטנה וחבויה שקל לפספס. פלונסק, המרוחקת 70 ק”מ צפונית לוורשה. ראש ממשלתה הראשון של ישראל נולד כאן, והייתי נחוש למצוא את הבית שבו ראה לראשונה אור יום. הודות לטכנולוגיה המודרנית, המשימה לאיתור הבית והניווט אליו הייתה קלה להפתיע. בלעדיה, הדבר היה כמעט בלתי אפשרי, שכן אין כל שילוט המכוון את המבקרים לשם.
עליי להודות, זה היה ביקור מרגש. כיכר העיירה הישנה האליפטית, קטנה ומוקפת בבתים ישנים. ביניהם ניצב מבנה בצבע טורקיז, שלפי התמונות שבסלולרי שלי תאם לזה שחיפשתי. עד לאחרונה פעלה בו מסעדה, שכיום סגורה ועל חלונה שלט “להשכרה”. אולי זו הזדמנות זהב למשקיע יהודי לרכוש את הנכס ולהעניק לו ייעוד הולם להיסטוריה שלו. לוחית שייש שחורה צנועה מציינת שדוד בן־גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל, נולד כאן.
אז הוא היה עדיין דוד גרין, ילד שגדל בבית יהודי צנוע. באותם ימים הייתה פלונסק חלק מהאימפריה הרוסית (כיום בפולין), ובה חיה קהילה יהודית משגשגת שהיוותה כ־50% מאוכלוסייתה. אביו, אביגדור גרין, היה מורה וחבר פעיל בתנועת “חובבי ציון”, שהלהיבה את דוד הצעיר ברעיונות התחייה הלאומית היהודית.
כנער הצטרף בן־גוריון ל”פועלי ציון”, תנועת נוער סוציאליסטית־ציונית, ואף החל ללמד עברית לילדים מקומיים. החיים בשטעטל המלוכד, שבו חיו יהודים ופולנים יחד, עיצבו את השקפת עולמו – הוא הבין את הצורך בהסתמכות עצמית יהודית, אך גם הכיר בקשיי החיים המשותפים. בשנת 1906, בגיל 19, עלה לארץ ישראל, והשאר כידוע היסטוריה.
כיום פלונסק מנציחה אותו במיזמים חינוכיים שונים. “בית הזיכרון בפלונסק” (Dom Pamięci w Płońsku) מספר את סיפור נעוריו ואת סיפורה של הקהילה היהודית שהייתה כאן. הוא נמצא מעבר לרחוב הצר מהבית הטורקיזי, ומוקדש להיסטוריה המשותפת של תושבי פלונסק – יהודים ופולנים – שחיו כאן יחד כמעט חמש מאות שנה. המוזיאון שוכן בבניין לבנים דו־קומתי מראשית המאה ה־20, ששימש בעבר כבית מרקחת ודירת מגורים. הפרויקט נועד לשמר את הזיכרון המשותף של שתי הקהילות, לטפח דיאלוג בין־תרבותי, ולכבד את המורשת עבור צאצאי יהודי פלונסק ותיירים המתעניינים בהיסטוריה של העיירה ובקשר שלה לדוד בן־גוריון.
מה שהרשים אותי במיוחד היה ציור קיר מרהיב על אחד מבתי הסביבה הסמוכים. הגרפיטי הצבעוני הזה מספר את סיפורה של ישראל ושל בן־גוריון באופן מרתק. יצר אותו האמן הפולני רב־התחומים ברונו נויהמר – צייר, מאייר, פסל ואמן רחוב. הציור נחנך ב־26 באוקטובר 2021, במסגרת פסטיבל התרבות היהודית בפלונסק. המיזם יצא לפועל בשיתוף עם עיריית פלונסק, המרכז התרבותי המקומי ושגרירות ישראל בפולין.
בתמונה המרכזית נראה בן־גוריון עומד על ראשו. השראה מתצלום של פול גולדמן משנת 1957, השמור במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. לפי עדויות היסטוריות, בן־גוריון הצעיר נהג להתעלף, ורופאו המליץ לו על עמידת ראש כתרופה. הרגל שהמשיך איתו שנים רבות. מעבר לתמונה, תנוחת הראש, כפי שאני ראיתי אותה, נושאת מטען מטפורי עמוק: כדי להשיג דבר גדול, לעיתים צריך להפוך את העולם. במקרה של בן־גוריון, זהו סיפורו של ילד מפלונסק שעשה זאת והקים מדינה. הציור שופע פרטים: צמחים אקזוטיים, טנקים עם קנים מורמים ואלמנטים המוסיפים רובד משמעות נוסף. בתחילה הטנקים נראו לי חריגים, אך במציאות של ימינו בחירתו של נויהמר נראית כמעט נבואית. הציור הותיר בי הרהור ואף עצב על מצבה של ישראל ודימויה בעולם.
כישראלי המבקר בפלונסק, חשתי תערובת רגשות. ללכת באותם רחובות שבהם פסע דוד הצעיר היה כמו לגעת בשורשי סיפורה של ישראל המודרנית. זו הייתה תזכורת לכך שילד מכאן הפך את העולם על ראשו כדי להקים אומה. היוו בכך הדהוד חזק של חוסן, חלומות וחיים המשתרעים מפולין לישראל, אך גם עצב על היעדרותה של הקהילה היהודית התוססת שנכחדה בשואה. הדממה במקום שבו עמדו בתי כנסת, בתי ספר ונשמע צחוקם של ילדים הייתה מוחשית. ובכל זאת, הייתה גם חמימות: צעירים פולנים רבים כיום מתגאים בהנצחת הקשר של עירם לישראל. פלונסק עדיין שומרת על חיבור חי לעם היהודי. מציאות מעודדת בימינו.
באוגוסט האחרון היה נעים וקריר בפלונסק. בחורף, הטמפרטורות הממוצעות כאן נעות סביב 0°C. מחשבותיי נדדו אל חייו של דוד הצעיר, ולניגוד החריף עם חייו המאוחרים במזרח התיכון, במיוחד בימי הקיץ הלוהטים בשדה בוקר. שינוי של ממש ואתגר לא קטן.
לא צריך יותר משעה כדי לראות את פלונסק. הכול כאן קטן וקרוב. אבל אם אתם באזור כדאי לעצור. בהחלט שווה את הביקור.
חדש! הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם