היא עולה כחזיון עם שחר. שיר חי של ארמונות בגוון פרח הורד, שווקים רוחשים בצבע, ושקיעות המצפות את האופק בזהב מותך. כאן בכל סמטא, כיכר או רחוב בהם אנו צועדים ההיסטוריה והמלוכה מעולם לא תמו; הן עדיין מרחפות, אורגות עצמן בכל קשת אבן ובכל לחישה של רוח המדבר. ג'איפור, העיר הורודה.
לגוון האפרסק של העיר יש סיפור. בשנת 1876, כאשר הנסיך מויילס הגיע לביקור, הורה המהראג׳ה השליט לצבוע מחדש את העיר העתיקה בוורוד טרקוטה – צבע המלכות שמשמעותו חמימות ואירוח. המחווה הייתה כה מסחררת עד שג׳איפור מעולם לא חזרה לחזות הקודמת שלה. גם כיום, חוק מחייב את העיר העתיקה להישאר לעד עטויה בגלימתה הוורודה. זוהר אחיד שהופך את ג׳איפור לשונה מכל עיר אחרת בהודו.
לטייל בג׳איפור, 240 ק״מ דרום-מערבית לניו דלהי, משול לטיול בשכבות של פלא. ההאווה מהאל – ארמון הרוחות – חושף 953 חלונות זעירים, מהם השקיפו הנשים המלכותיות אל הרחוב ההומה מבלי להיראות. סמוך לו, ארמון העיר עדיין מארח את משפחת המלוכה של ג׳איפור בין חומות המשלבות את עוז צאצאי השליטים עם חן שושלת המוגולים ששלטו כאן לצד נגיעות אירופיות.
בג׳נטר מנטר, מצפה הכוכבים הנושן כלי אבן אדירים מודדים את השמים. חלומו של המהראג׳ה ג׳אי סינג השני למפות את היקום חרוט לנצח באבן. מעבר לחומות העיר, כשעת נסיעה מבצר אמבר מתרומם במלכותיות. אולמותיו, המראות וחצרותיו לוחשים את סיפורי עוצמת צאצאי השליטים – הרג׳פוטים. מרכס הרי האראוולי, מבצר נהרגאר משקיף על העיר לנצח. עם השקיעה, חומותיו בוערות באור. אוהבים, משוררים וחולמים נאספים לראות את ג׳איפור טובלת בלהבות השקיעה.
זוהי עיר הבירה של רג׳סטאן – המדינה הגדולה ביותר בהודו מבחינת שטח, המשתרעת על פני יותר מ־342,000 קמ״ר. בית לכ־80 מיליון נפש – יותר מצרפת או מאיטליה. רג׳סטאן אינה סוד למטיילים: בשנת 2024, יותר מ־230 מיליון טיילים הודים ו־2.1 מיליון זרים הגיעו לחוות את קסמיה. ג׳איפור לבדה קיבלה בברכה למעלה מ־600,000 תיירים בינלאומיים. הם באים לא רק לצפות באתרים, אלא כדי לגעת בחיי המלכות. ארמונות נולדים מחדש כמלונות מורשת, שם ציורי קיר וחצרות מעוטרות נפגשים עם Wi-Fi ונברשות קריסטל עם מקלחוני מפל, וכל שהות בהם היא סיפור.
בין האוצרות שנולדו מחדש נמצאות ההאווליס – אחוזות פאר שהיו ביתם של אצילים וסוחרים, עם מחיצות אבן מגולפות, קירות מצוירים וחצרות רחבות. רבות מהן שקעו בדממה, עד שחידוש עתיר ממון הפיח בהן חיים כמלונות בוטיק.
בג׳איפור ויתרתי על מלונות המותגים הגלובליים הנמצאים כאן בשפע ומצאתי את עצמי באלסיסאר האוולי – אחוזת מפלט מפוארת שנבנתה בשנת 1892 בידי משפחת האצולה – הטאקורים של אלסיסאר. היא חודשה ונפתחה כמלון מורשת בשנת 1994, ושמרה על נשמתה המפוארת: חצרות מקומרות, מרפסות מגולפות ואולמות מצוירים שסיפורם רוחש עם עבר מסתורי.
ההגעה לכאן היא טרנספורמציה מנטלית. לרגע אחד אנו נדחפים בהמולת ג׳איפור בין מכוניות, ריקשות, אופנועים, אופניים, שוורים ופרות אינסופיים וברגע הבא חוצים שער ברזל קמור עם דלת מקושטת ונכנסים אל חצר שקטה שבה נדמה שהזמן עצר מלכת.
חדר האורחים שלנו היה כחלום רג׳סטאני – רהיטים עתיקים פזורים תחת נברשת מלכותית, אור שמש נשפך מבעד לחלון מגולף, והד של עיר נשמע מעבר לחומות. עם שחר, האוויר התמלא קטורת ושירת ציפורים; בלילה, חשנו את העבר צונח על שתי מיטות היחיד שלנו ככסת קטיפה.
טאקור גאג׳ סינג, בעל מלון המורשת, מתגורר עם משפחתו במתחם וממשיך בגאון את שושלת אלסיסאר. “שנתיים שלמות עברו כשהתמודדנו עם אתגרי הפיכת האחוזה למלון,” הוא אומר. “טרנספורמציה של אחוזה ראג׳סטאנית כשלנו למבנה אירוח עם 45 חדרים פעיל היא משימה כבירה. החלקים הקשים ביותר הם תמיד האינסטלציה, החיווט החשמלי וחדרי הרחצה. האחוזות נבנו לפני מאות שנים לחיים במדבר, מצוידות בבארות עם מדרגות, בריכות ותעלות מים פשוטות. מעולם לא הוכנסה אליהן צנרת מודרנית מבוססת לחץ. אפילו בחדרי המלכות כמעט ולא היו שירותים צמודים. האורחים כיום מצפים לחדרי רחצה עשויים משיש עם מקלחות, אמבטיות ופריטי עיצוב מודרניים. זה היה אתגר – אבל התוצאה היא מספקת עד מאוד,” הוא מגלה.
הבריכה המעוטרת כאן נצצה בין ביתני קשתות. נווה סתר המזכיר ימים בהם האצילים באו למצוא כאן מרגוע. הארוחות הוגשו באולם מפואר מקושט בזכוכית צבעונית ובקריסטלים, שבעבר שימש כינוס לאדוני האחוזה ואורחיהם. מלצרים בגלימות ארוכות וטורבנים צבעוניים נשאו מנות עשירות בתבלינים ובמסורת. נוכחותם השלימה את אשליית החצר המלכותית שנעלמה. איזו חוויה.
שלושה ימים כאן הפכו ליותר מביקור. הם הפכו לטבילה עדינה בנשמת רג׳סטאן. ג׳איפור סינוורה בחוץ עם מבצריה וארמונותיה , אך בתוך אלסיסאר האוולי חייתי את ליבה השקט. מקלט שבו ההיסטוריה אינה מוצגת אלא נחווית.
העיר הורודה היא רבת פנים: פלא, מופע, מוזיאון חי. אך עבורי ועבור בתי שטיילנו יחד, היא הייתה גם משהו פשוט הרבה יותר – זיכרון מצויר בוורוד ובזהב מלכותי.
חדש! הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ: IAS – חדשות ועדכוני תיירות מהארץ ומהעולם