שעת צהריים חמה אופיינית לאביב אוזבקי ואנחנו עומדים לעזוב את סמרקנד עוצרת הנשימה וממתינים להגעת ה׳שארק׳ הבא. מדובר בשמה של הרכבת הפופולרית באוזבקיסטן עוד מתקופת ברית המועצות. היעד שלנו היא העיר בוכרה. 270 ק״מ מערבה ונסיעה בת שעתיים לפנינו. לא ישירה כמו רכבת האפרוסיוב המהירה, אך ה׳שארק׳ נקייה ונוחה.
אם תשאלו ישראלי טיפוסי מהי בוכרה, התשובה תהיה כנראה אזור, אוטונומיה או מדינה בברית המועצות לשעבר שממנה היגרו יהודים לישראל. העובדות מצביעות על כך שיהודי בוכרה היו מהתפוצות היהודיות העתיקות ביותר, עוד מימי גלות בבל. קבוצה אתנית זו חיה בעיקר במה שהן כיום אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן ואפגניסטן. רק מעטים נותרו במרכז אסיה.
ירדנו בתחנת הרכבת הזעירה בבוכרה וחיש תצפתנו על העיר מחלונות המוניות המקרטעת בדרך עפר לא צפויה. למדנו בנסיעה שבוכרה של ימינו היא עיר מודרנית ובה 300,000 תושבים. זהו ללא ספק גם אחד המרכזים ההיסטוריים המסקרנים ביותר במרכז אסיה. העיר ממוקמת על דרך המשי והיא בת יותר מ-2,000 שנה. מה שחווינו כאן הוא מעבר לכל דמיון. הגענו לתעתיק השלם ביותר של עיר מימי הביניים של היבשת, עם מרקם עירוני שנותר ברובו שלם. גילוי האתרים האינסופיים כאן הוא תענוג לכל מטייל.
אל מול גמלים מונגוליים דו-דבשתיים ואנו בשערי מבצר ׳הארק׳ המרשים שהיה בשימוש עד לפני 100 שנה. שלטו בו חצרות המלוכה השונות שמשלו באזור. זהו סמל עתיק של כוח. מאז ומתמיד, מבצר עצום זה עמד בלב בוכרה, והגן על שליטי העיר. סיור בו בסופת חול לא מנע התפעלות מהנוף המרשים הניבט אל המרכז ההיסטורי מנקודת תצפית ייעודית.
אחרי סמרקנד, בוכרה היא אולי העיר המפורסמת ביותר באוזבקיסטן. הצריח האייקוני, המסגד המרהיב והמדרסה המשוחזרים והמפורסמים של מתחם קאליאן בולטים ושובים את העין. כל אחד מהבניינים האלה מציג יופי מופלא החושף שפע סגנונות פסיפסים מעוטרים, עבודות אריחים צבעוניות או פסים דקורטיביים. ביקור חובה.
מבחינתי, דווקא המבנים הלא משוחזרים הרבים עם עצי התות סביבם הם המרשימים במקוריותם. בוכרה לא שוחזרה לחלוטין. דווקא האותנטיות שלה משכנעת. השיקום הבלתי נגמר החל בסוף שנות ה-60 תחת ברית המועצות, וממשיך באוזבקיסטן לאחר עצמאותה. טיילנו במסגדים, במדרסות, במאוזוליאומים ובמבנים מונומנטליים אחרים – רבים מהם משוחזרים להפליא וכיום הם משמשים כמרכזי אומנות, בתי סטודיו וגלריות.
ההפתעות הארכיטקטוניות כאן מרהיבות ומפתיעות. הבולו האוז הוא מסגד היסטורי, מרהיב ושקט ליד בריכה מרגיעה ולו חזית עמודי עץ שלא ראיתי כמותה. לא רחוק, כשחצינו את הפארק, ניצבנו מול קברו המפואר של איסמעיל סמאני, אמיר פרסי קדום ומפורסם. זהו הבניין העתיק, המקורי והשמור ביותר בבוכרה. עבור אדריכלים, זהו אחד משיאי הביקור באוזבקיסטן. פלא ארכיטקטוני מימים שלא ישובו.
אוסף מבני ה׳ליאבי האוז׳ המקיפים את אחת הבריכות הבודדות – מתוך מאות שהיו פזורות בעיר בימי הביניים – הוא הלב הפועם החברתי של בוכרה. בולט בפארק הקטן פסל נסרדין על סוסו, דמות חצי-מיתולוגית המוזכרת תכופות באגדות מקומיות. תושבי בוכרה נראים בכיכר הציורית הזו שותים תה, סועדים ואף שקועים במשחקי לוח ומתרועעים יומם ולילה. כאן ניתן להבחין היטב בחילוניות של אוזבקיסטן. ביטויים אסלאמיים דתיים אינם מורגשים ובירה ויין נצרכים בחופשיות בכל פינה. מדינה זו מפתיעה ברגיעה חילונית, מסבירת פנים והרגשנו בטוחים לחלוטין.
העיר העתיקה מציעה מלונות בוטיק קטנים ומושכים, אך אנו התמקמנו במלון של רשת וינדהאם שנפתח לאחרונה, במרחק 15 דקות הליכה מהעיר העתיקה. נדיר למצוא מותגים בינלאומיים בעיר הזו. הוינדהאם עם האווירה המודרנית והרגועה שלו, העיצוב העכשווי והשטחים הציבוריים המרווחים והביתיים המזמינים, היה בדיוק מה שחיפשנו. במיוחד בסיומו של יום הליכה מפרך, בו חקרנו את פלאי העיר בת אלפי השנים הזו.
יחודיותו בהיותו המלון האמריקאי הראשון בבוכרה המציע מותג גלובלי. וינדהאם שבסיסה בניו ג'רזי, ידועה כזכיינית המלונות הגדולה בעולם, עם 9,100 מקומות אירוח בשלל מותגים. בישראל בולט המותג הוותיק ׳רמדה׳ שבבעלותה, עם מלונות בירושלים ונתניה. לפני כמעט 30 שנה נחנך המלון בו שהינו תחת השם בוכרה פאלאס בבעלות משפחה מקומית. לפני עשור הוא הפסיק לתפקד עקב קשיים כלכליים. לאחר שיפוצים נרחבים בימי משבר הקורונה הוא נפתח מחדש לפני שנתיים עם 212 חדרים, תחת מטריית המותג הגולבלי המוכר. ניכר כי גם כאן בולטת התופעה הגלובלית שהתחזקה מאז המגיפה שבעלי מלונות פרטיים מבינים שלרשתות בינלאומיות יכולת טובה יותר להתגבר על אי הוודאות בעתות משבר. יתר על כן, ההגעה לקהלים בינלאומיים אפקטיבית יותר, הנכס משתבח וערכו מטפס באופן מהותי בזמן שהוא מנוהל על ידי מותג נחשב.
'מדוע שאורח שמגיע לבוכרה יוותר על שהייה במלון בוטיק אותנטי בעיר העתיקה ויבחר להתארח אצלכם, מרחק כמה רחובות משם?' שאלתי את אויבק שאגזטוב, המנכ״ל האוזבקי החביב. "בעוד שמלונות בוטיק מציעים קסם ואותנטיות אנחנו בווינדהאם מספקים סטנדרטים גבוהים של שירות ומתקנים שרבים מהמלונות הקטנים יותר אינם מציעים. כמו – דוכן קבלה העונה על כל צורך 24 שעות ביממה, ארוחת בוקר עשירה עם מזנון, מרכז עסקים לזקוקים לכך, מתקני כושר וכמובן צבירה או מימוש תגמולי נאמנות מועדון הלקוחות של הרשת .
אורחים המביעים אמון במותג בינלאומי, תרים אחר מתקנים מודרניים וצבירת נקודות חשובה להם, בוחרים בנו על פני מתחרים קטנים יותר. מאז המיתוג מחדש, ראינו עלייה משמעותית בהזמנות מחברי מועדון הלקוחות Wyndham Rewards, המהוות כעת 35% מכלל השהיות אצלנו", אומר שאגזטוב.
חדר האורחים שלנו היה חדיש לחלוטין, מרוהט היטב ונקי ללא רבב עם מרפסת המשקיפה על העיר. אחרי יום ארוך, עמדה לרשותנו בריכת השחייה של המלון, להירגע מן המאמץ. בהחלט אושר צרוף.
עת השקיעה הגיעה ואנחנו מוכנים לבילוי הערב שלנו במדרסה קסומה בליאבי האוז. מופע הריקוד האוזבקי תחת השמים שהמתין לנו היה מענג. התגלמות יופיה של התרבות המקומית. הריקוד מתאפיין בתנועות ידיים והבעות פנים עשירות, בשילוב עם לבוש מסורתי-מודרני. זו הייתה בהחלט חוויה.
השמש שקעה ואנחנו נמצאים בשעה הזהובה הקסומה ליד שער מסגד קליאן האייקוני והצריח המפורסמים. התאורה בצבע כתום על המבנה היא התמונה האייקונית המוכרת מבוכרה. ישבנו שעה רגועים ונפעמים יחד עם מאות מבקרים, כמעט כולם ממרכז אסיה, נהנים מהיופי הקסום הזה, מהרהרים איך נראה המקום בבוכרה של ימי הזוהר.
למחרת בבוקר, לאחר הצ'ק-אאוט, שגזאטוב ליווה אותנו למונית לשדה התעופה הקטן של העיר עם חיוך: "2% מהאורחים שלנו הם מישראל", הוא מזכיר לי. "בהחלט נשמח לקבל אורחים ישראלים נוספים ואנחנו בוחנים כל העת באופן פעיל דרכים לקדם את המלון שלנו לתיירים ממדינתכם", הוא אומר
הטיסה הקצרה בת 40 לטשקנט הבירה (משם טסנו חזרה לישראל) מומלצת וזולה. התחליף הוא שעות ארוכות ברכבת. בוכרה הקסומה והמיסטית באוזבקיסטן היא בהחלט יעד ייחודי ומרתק ומומלץ לביקור.