הינך נמצא כאן

הפחד לטייל

קשה היום להיות תייר חופשי בעולם. כיצד מתגברים על תחושת הפחד של התייר המונעת ממנו להגיע לאזורים מוכי טרור בארץ ובעולם? שאלה זו מטרידה היום את גורמי התיירות באירופה ובישראל המחפשים אחר פתרונות להתגבר על הפחד
עמי אטינגר 10/12/2015 מתוך תיירות
לטייל בעולם
לטייל בעולם

לתחושת הפחד באזורים מוכי טרור השלכות על היקף הפעילות התיירותית ובשל השלכותיה גורמי ביטחון מנסים למגרה. התבוננות בהתרחשויות באירופה בתקופה האחרונה, כשברקע 13 תקיפות הטרור בפריז שבהם נהרגו 130 בני אדם ונפצעו 350 , על ידי חמושים איסלמים, ניתן לחוש כיצד הפחד משתק את הפעילות התיירותית.

"חורים" ביטחוניים בצרפת

נמל התעופה שארל דה גול הוא אחד משערי הכניסה הגדולים לצרפת. לפני כשבועיים התברר לגורמי משטרה וביטחון צרפתיים, שיש בנמל סואן זה "חורים" ביטחוניים, שהבולט ביניהם היה כשהתגלה, כי שמותיהם של 57 עובדים בנמל שהייתה להם גישה למטוסים, מופיעים  ברשימת המעקב של גורמי הביטחון הצרפתיים אחר גורמי טרור. עוד התברר, כי שבוע אחר כך רוססו כתובות "אללה אכבר" בערבית על ארבעה מטוסים השייכים לחברת איזי ג'ט ועל מטוס של חברת הלאו קוסט הספרדית Vueling.

לאור האירועים האלה החליטו גורמי הביטחון הצרפתיים לבדוק אישית את 86 אלף עובדי נמל התעופה שארל דה גול. הסקירה הביטחונית התחילה דווקא בקרב 5,000 אנשי הביטחון בנמל. זמן לא רב אחר-כך החלו לבצע הליכים דומים בנמל ליון ובנמלי תעופה נוספים בצרפת.

מתח בבלגיה ובגרמניה

בבלגיה, שבה התגוררו כמה מהתוקפים בפריז, נלקחו תגי ביטחון ממספר עובדי נמל התעופה בבריסל, לאחר שהתברר כי היו להם קשרים עם לוחמי ג'יהאד שנסעו לסוריה. אומנם המצב הביטחוני במדינה ירד בשבוע שחלף מדרגה 4 לדרגה 3, אך ראש הממשלה הבלגי, שארלס מישל, הזהיר, כי החשש מפני פיגוע לא הוסר, כשהחרדה המקומית מופנית לאפשרות של פיגועי טרור באמצעי התחבורה – אוטובוס, מטרו ורכבת. כל זאת בעקבות הגילוי, כי סמי עמימור, שפוצץ עצמו באולם הקונצרטים בטאקלאן בפריז עבד כנהג אוטובוס.

בגרמניה גבר הפחד מפני אירועי טרור. ביום שישי לפני שבוע פרצה משטרת ברלין למסגד בעיר בעת חיפוש אחר חשודים בהשתייכות לגורמי טרור וכדי לאתר אמצעי לחימה. בעקבות כך גבר המתח בעיר, הפופולרית מאוד בקרב מטיילים ישראלים.

הגירת ההמונים, רובם אסלאמים, לאירופה, ממשיכה להגביר את  התעצמות הפחד לטייל באירופה או לבלות במרחב הציבורי. ניתן לומר, כי ככל שמפחדים נותנים לפחד להשתלט ולא ניתן להרגיש את מציאות מרחב הפנאי השקט.

מחפשים פתרונות

הפתרון הוא לבחון את המקור לתחושת הפחד לנטרולו  וכך ליצור מציאות המעודדת פעילות תיירותית. זה מה שמתאמצים לעשות היום באירופה וזה מה שעושים יום יום בישראל. זה לא קל, כי השאלה שמעסיקה היום את גורמי התיירות באירופה ובישראל היא - היכן עובר הקו שבו מצליחים להתגבר על הפחד ומתחילים לתייר?

כבר נאמר, לא פעם, כי הטרור יוצר תחושת פחד הגורם לירידה בפעילות התיירותית בכלל ובצריכת פנאי במרחב הציבורי בפרט. אם כך מהו פנאי? באחד ממחקריו כתב פרופ' פוריה, ראש המחלקה לניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת בן גוריון בנגב, כי קיימות ארבע גישות מחקריות לפנאי:

גישה מבוססת זמן (Time-based approach)

בעבר היה מקובל להגדיר פנאי כזמן בו לא נעשית עבודה. תפיסה זו מבוססת על גישות שמקורן בתקופת המהפכה התעשייתית. זוהי גישה מאוד שוביניסטית, ביטוי לה ניתן לראות במונח "חופשת לידה" הרואה בגידול ילדים ועבודות הבית - פנאי.

גישה מבוססת פעילות (Activity-based approach)

לאור גישה זו פנאי הוא זמן בו מבוצעת פעולות שלא מתוך הכרח אלא מתוך ברירה. פעולות שאינן קשורות למחויבויות מקצועיות, משפחתיות וחברתיות. הבעיות בגישה זו מקורה בתשובה לשאלה - האם פעילויות שלא מבוצעת מתוך בחירה לא יכולות להיתפס על ידי הפרט כפנאי? לדוגמא, ביקור במוזיאון כחלק מפעילות משפחתית האם אינו יכול להיתפס כפעילות פנאי.

גישה מבוססת איכות (Quality-based approach)

לאור גישה זו פנאי מוגדר על בסיס איכות הפעילות הנעשית, או התועלת המופקת מהפעילות. בד"כ פנאי מקושר לאור גישה זו לפעילויות פיזיות, מהנות, נינוחות או יצירתיות. פעילויות אותן הפרט מגדיר כ "איכותיות". אך האם פעילות פיזית מהנה לכולם?

גישה מבוססת עמדה (Attitude-based approach)

לאור גישה זו פנאי הוא הלך רוח, או מצב של הֲלָך רוּחַ.State of mind -  לאור גישה זו כל פעילות או כל מסגרת זמן יכולה להיחשב כפנאי, זאת במידה והיא מסבה לו הנאה. גישה זו מאוד דמוקרטית ופמיניסטית ומקנה לפרט את היכולת להחליט מהו פנאי. האם לפיכך הכול יכול להיות פנאי? באופן תיאורטי כן. אולם רובינו, כתוצאה מתהליכים חברתיים שונים, תופסים פנאי פחות או יותר באותה צורה.

הגדרה מחודשת לפנאי

על בסיס הגישה הרביעית לפנאי הגדירו מחדש פרופ' פוריה ועמיתיו את המושג בילוי. בראייה היסטורית פעילויות שהן 'עבודה' היו מנוגדות לבילוי והפרט יכול היה לעסוק או בפנאי, או בעבודה. הגדרתם החדשה של פוריה ועמיתיו טוענת, כי מדובר בפעילות שתוצאתה הנאה (Enjoyment).

מסביר פרופ' פוריה: "פנאי הוא תפיסתו של הפרט פרק זמן מסוים. כתוצאה מתחושת הפחד הנגרמת מפעילויות טרור אנו מתקשים לבלות ו/או לחוש תחושת הנאה בעת שהייה במרחב הציבורי. אבל, אם תוחזר תחושת הביטחון תהפוך הפעילות התיירותית לכזו אותה כן יהיה ניתן להגדיר כפנאי".

איך עושים את זה?

פרופ' פוריה טוען שניתן להיות פסיבים ולחכות. אך ניתן וצריך להיות אקטיביים ובטווח המיידי ליזום פעילויות במרחבים ציבוריים הנתפסים בטוחים, שימשכו אליהן קהל רב. פעילויות שכאילו יפחיתו בתחושת הפחד. הפחד פוגע בתחושת העצמאות של אזרחי מדינת ישראל והתיירים האמורים להגיע אליה.

הנתונים בישראל ממחשים זאת יותר מכל: בחודשים ינואר-נובמבר השנה נרשמו ירידות בתיירות הנכנסת בהשוואה לחודשים המקבילים ב-2014:

2.9 מיליון כניסות מבקרים - ירידה של 5%;
2.6 מיליון כניסות תיירים - ירידה של 4%;
2.3 מיליון כניסות בדרך האוויר - ירידה של 1%;
291 אלף מבקרי יום - ירידה של 6%;
86 אלף כניסות נוסעים בשיוט זהה לחודשים המקבילים אשתקד. 

כזכור, נרשמו נתוני שיא בכניסות התיירים בששת החודשים הראשונים של 2014 ואילו בעקבות "מבצע צוק איתן " שהחל ביולי 2014 נרשמו ירידות בכניסות מבקרים לישראל.

המתיחות הביטונית הנוכחית

מאז תחילת אוקטובר 2015 קיימת מתיחות ביטחונית בישראל, בעקבות זאת נתוני כניסות מבקרים בחודש נובמבר הם הנמוכים שנרשמו מאז שנת 2010:  234 אלף כניסות מבקרים; 209 אלף כניסות תיירים; 184 אלף כניסות תיירים בדרך האוויר; 25 אלף כניסות תיירים בדרך היבשה; 25 אלף כניסות מבקרי יום, כש-15,200 מהם הם נוסעים בשיוט.

אז למה באירופה ישנם סימנים של התאוששות? ואילו בישראל – לא?

והתשובה פשוטה – אנחנו נתפסים כאזור מוכה טרור. זה מתקשר לתחושת הביטחון ולכך שקשה לחוות פנאי.

 

 

 

כתובת קצרה לכתבה זו: http://www.ias.co.il/node/4686